בסוף הכול יסתדר

לפעמים אבל רק לפעמים אני חושבת למה בכוח אני מנסה לעזור למישהו שלא ניתן לעזור לו.
אני סובלת ובמקום להרגיש טובאני מרגישה עוד יותר רע. 

אני עייפה מלנסות להבין באמת

אני לא צריכה משהו שידאג לי רק מישהו שיקשיב.

כי אם אני לא שלמה עם עצמי לגמרי אני אמשיך להירתע

מהמגע וזה לא יתן כלום. זה רק יצור התנגדות אצלי.

שמתי לב שברגע שלא מקשיבים לגבולות שלי ומנסים

לעקוף אותם אני מתנגדת.

אני לא אוהבת שמשקרים אותי ונותנים לי הבטחות סתם

זה יוצר אצלי תחושה של ביאוס.

אני רוצה הקשבה בלי הבטחות שלא התקיימו,

בלי מגע ברור ועם ריחוק. רק הקשבה עם או בלי

שוקולד כי בסוף אצלי הכול מובל לאוכל.

אולי זה גם תבנית בגלל הרזון שלי.

יש המון דברים שצריך לבחון

הריח של הרטיבות והרעב גורם לגוף

שלי להרצות יותר. לגעת יותר ולחוות יותר

אני לא יודעת למה אבל המחשבה שארצה

לגעת בעצמי ולהשתמש בצעצוע מאולתר

גרמו לי לחרמנות רצינית והריח הטריף

את הגוף עוד יותר. מצד אחד אני נרתעת

ממגע ומצד שני החור שלי זועק לעזרה

אז בינתיים אני מלטפת אותו דואגת לו

אומרת לו שיהיה בסדר שגם צעצוע מאולתר

יכול להיות טוב והוא בתגובה גורם לעצמו

לנזול יותר ולהימרח על הכול ולהיות ריחני

כשיש לי כאבים בבטן לא משנה ממה הם נובעים 

זה גורם לי להרגיש עצבות. סיימתי הבוקר ספר

והסוף שלו היה עצוב ודברים עצובים הם בלתי

נמנעים מאיתנו, הם חלק מהחיים שלנו ועדין התחושה

הזו שאין שלמות לפעמים לא מובנת.

אתמול חשבתי על זה שלפעמים אני בן אדם קמצן

ואז חשבתי על זה לעומק והבנתי שאני קמצנית

רק על עצמי. עצוב לי התחושה הזו

בא לי גם ממנה להשתחרר 

לא רק מהבכי או מהכעס על אמא שלי

ועכשיו שאני מצליחה לשלוט בדמעות

אני מרגישה טובה יותר אבל עדין כאובה

עדין לא שלמה.

היום ישבתי עם אבא שלי לצהריים במסעדה

מנהג כזה של יום רביעי.

בשולחן לידנו ישבו זוג זקנים וכל הזמן נעצו בנו עיניים

עכשיו אני ואבא שלי די דומים וגם כל הזמן אמרתי אבא

אבא והם המשיכו לנעוץ מבט כאילו אבא שלי המאהב

שלי. 

אבא שלי בן שישים נכון הוא נראה מעולה לגילו אבל רק המחשבה גורמת לי לחלחלה.

מה יהיה מה?

אתמול סיימתי את הסדרה הזו והסוף 

הראה כמה לכולנו יש בעיות נפשיות כאלה ואחרות.

כמה אנחנו נעים ממניעה ולא יכולים להתקדם כשמשהו 

מטלטל אותנו באופן קיצוני ומצד שני כן ידוע לנו

שאפשר לעשות הפרדה.

חשבתי על עצמי בסיטואציה של הטרדה המינית 

ועל כמה שזה חוסם אותי להמשיך האלה ולהכיר

גבר חדש. ועדין אני רק חושבת על המגע של מישהו 

זר שרוצה ממני משהו מיני ובא לי להקיא את חיי

אני הצלחתי לרפואת את עצמי מהרבה דברים

בזמם האחרון בעזרת הטיפול ועדין מזה אני לא

מצליחה להשתחרר

אני חייבת

חייבת

פשוט חייבת

אני לא מסוגלת לנשום 

לא בשמיים

אבל אמרתי לעצמי שאת עומדת זקוף

גאה בעצמך ועושה השתדלות

בכית? זהו פה זה גמר

הדמעות עוזרות לפרוק וסיימו את העבודה שלהן

עכשיו בא לי משהו טעים שינחם

מי רוצה להביא לי?

הייתי צריכה ללמוד הייטק

לעזאזל 

האם גם אז ההתנהגות הייתה של האנטישמים?

פתאום חשבתי על זה

להקה כמו שלווה נגיד

הלוואי ונזכה באחד משלושת המקומות הראשונים רק כדי 

להוכיח שאנחנו מעבר לזה אבל האמת שזכינו ממזמן 

מהרגע שעדן עלתה לבמה