בסוף הכול יסתדר

אני משתדלת לעזור 

לתת מעצמי כמה שיותר

אבל קשה לי.

פתאום אני כל כך רוצה לעזור לקרובה אלי

אבל זה יבוא על חשבוני, על חשבון האוכל שלי.

המצב הזה שקיים במדינה גורם לי לחשוב

על כל דבר שאני קונה. לעשות וויתורים

לקנות משהו לא ואו כי זה יותר זול כי אין

בסוף ברירה.

נכון שאי אפשר לחזור אחורה ואסור לסיים את זה

עכשיו, חייבים למגר את כל ארגוני הטרור ולתת לנו

לחיות פה בשקט אבל הפחדים מחלחלים בי.

אני רוצה לאכול טוב יותר ובריא וגם ככה כל

הרגישויות שיש לי למזון מגבילות אותי וגורמות לי

לאי נוחות.

אתמול דיברנו אני והוא והוא שאל אותי מה בנוגע למיניות.

כי הספורט ולנסות להתנדב מתחיל לחלחל והניסיון לבצע

דברים שיכולים להיות בלי תשלום ועדין ישפיעו עושים (

הליכה, תרגול יוגה עצמאית ) אבל שום דבר לא מושך

אותי, לא מצליחה לגעת בעצמי, הנאה, כלום.

אני לא יודעת האם יש קשר בין שני הדברים