את נכנסת אל החדר. הדלת נסגרת מאחורייך, ואת לא יודעת אם את מגורה יותר ממה שאת יודעת שהולך לקרות, או מעצם העובדה שאת כל האחריות, המשימות, תביעות החיים, השארת מחוץ לדלת, ובשעות הקרובות כל עולמך יהיה לציית להוראות, ולהפוך לכלי לעינוג וריצוי.
את אפילו מופתעת מעוצמת הצורך שלך לרצות אותי. לזכות באישור שלי. לענג אותי. עצם המחשבה גורמת לך להתגרות עוד יותר. אני אפילו לא בחדר עדיין, ואת כבר רטובה.
את פושטת את בגדייך, ומקפלת אותם יפה כפי שהתבקשת. את אמורה עכשיו להתיישב על קצה המיטה, ולהמתין לי. את יודעת שאני אתעכב, כי את צריכה ללמוד סבלנות, ואת צריכה ללמוד לתת לרגע להיבנות, ואת צריכה ללמוד לעשות בדיוק מה שאומרים לך.
אבל את מגורה כל כך. את יודעת שאסור לך. את יודעת שקיבלת הוראה לא לגעת. אבל הגוף שלך מתוח כל כך, מרוגש כל כך, את כבר כמעט נוזלת על המיטה, ולכן המאבק לא פשוט.
התבקשת לשבת כל קצב המיטה, ברגליים מפושקות, ולהישען לאחור על ידייך. זה הפישוק שמשגע אותך. את יודעת שאראה אותך, את כולך, ברגע שאכנס. וזה מחרמן אותך ממש. אבל הפישוק גם מגרה כי את מדמיינת כבר מה אוכל לעשות כשאני אהיה צמוד אלייך.
את מצליחה להמשיך להישען, אבל המאבק מתגבר. הצורך לגעת בעצמך, להגיע לפורקן. נדמה שרק תצטרכי כמה שניות. ומנגד, ההנאה מביצוע ההוראה. מהעובדה שאהיה גאה בך.
הדלת נפתחת ופותרת לך את הדילמה. את נותרת בדיוק בתנוחה שהתבקשת, ואני נכנס אל החדר. אני מסתכל עלייך, ואת מזהה חיוך בקצה שפתיי. השבעת את רצוני. אבל זו רק ההתחלה.
אני צועד אל עבר המקלחת. ופושט את בגדיי לאט. אני נכנס למקלחת אך הדלת נותרת פתוחה כך שאני יכול להביט בך. לוודא שכמו שהתבקשת - את לא זזה. את מביטה בי, רואה אותי מחליק בידיי המסובנות על כל גופי, ולבסוף, אוחז באיברי, שכבר קשה, ומביט בך.
אני רואה שאת רוצה להגיד משהו, או לעשות משהו, פיך נפתח, ואני שואל אם את רוצה לומר משהו, ואת מהנהנת. ׳תכף׳ אני אומר, ומסתובב להנות עוד מהמים. את צריכה לתרגל את האיפוק, את הציות.
לבסוף אני יוצא ומתנגב, מביט בך כל הזמן. את ילדה טובה, וכל הזמן הזה יושבת על קצה המיטה, ברגליים מפושקות. המראה נהדר.
אני צועד ערום לעברך, ונעמד בין רגלייך. ׳מה רצית להגיד?׳ אני שואל. ׳אני רוצה אותך כבר בתוכי׳ את עונה מיד, כאילו שהמילים חיכו להתפרץ מפיך. ׳ככה? בלי לבקש? בלי אדוני?׳ אני מגיב, ואת פותחת את פיך לענות - אך אני מניח אצבע על שפתייך. ׳את הנעשה אין להשיב. יש לך עוד מה ללמוד׳, האצבע נתחבת אל פיך, ואת מוצצת אותה בתאווה, כמו מנסה לכפר על חוצפתך.
אני מוציא את האצבע מפיך, ומעביר אותה על גופך. את נאנחת, אני מבחין באגן שלך שנע מעט, ויכול לראות את הרטיבות שלך. את מביטה חליפות בעיניי ובאיברי, ושפתייך נפרדות ואנחה נוספת נמלטת מפיך כשאני כורע מולך והאצבע חולפת על הבטן שלך, ומגיעה אל הדגדגן.
׳את תגמרי רק כשאאשר לך, ברור?׳ את מהנהנת. והאצבע שלי מתחילה לשחק בך. אני מרגיש כמה את מגורה, וכמה את כבר קרובה, הגניחות שלך מרמזות על כך. אני ממשיך כמה רגעים, וכשאני מרגיש שאת כבר קרובה ממש, אני עוצר.
את מתנשפת, אני רואה שאת רוצה לומר משהו, וגם מנחש מה את רוצה לומר. תכף אתן לך הזדמנות. אך קודם לכן, אני מחליק שתי אצבעות לתוכך. את רטובה כל כך שהן נכנסות מלוא אורכן, ואת נאנחת, ומניעה את האגן שלך לעברן. אני מתחיל לשחק בך כך, מרגיש אותך חמה ורטובה סביבי, נאנחת יותר ויותר, וכשאני מרגיש התכווצות, אני מושך את אצבעותיי ממך.
את שוב מתנשפת. ואני שואל אותך אם את רוצה לומר משהו. את מהנהנת. אני אומר שתכף, לוחץ באגודל על הדגדגן שלך, ומקיף פיטמה אחת שלך בפה שלי, נושך, מוצץ, מלקק, בזמן שהאגודל ממשיכה ללחוץ. את גונחת מעונג, ואני מושך את עצמי ממך.
׳מה רצית לומר?׳ אני שואל, ואת נושפת ׳בבקשה, אדוני, בבקשה, אני חייבת לגמור כבר, בבקשה תן לי לגמור׳. אני מרוצה שזכרת לבקש יפה, ומשבח אותך.
את מחכה. את רוצה כל כך. אבל חחק מהריגוש הוא מכך שאין לך שום שליטה על מה שקורה. אני מזדקף מולך. האיבר שלי לא רחוק ממך, אך אסור לך לזוז. אני רואה את הכמיהה שלך, וגאה בך על האיפוק. אני אומר לך את זה, ואת מחייכת.
אני עולה על המיטה מאחורייך. את לא רואה אותי עכשיו, ולא יודעת מה אני מתכנן. ברכיי נצמדות לגבך, ואת מרגישה אותי קשה על העורף שלך, וידיי מלטפות את שערך. את נשענת מעט עלי, נהנית מהתחושה הזו, שלי מעלייך, גאה בך. את נחושה להמשיך לציית.
אני מתיישב מאחורייך, נצמד אלייך, רגליי פשוקות לצד רגלייך, גבך צמוד לבטן שלי, ראשך נח על כתפי.
ידיי נשלחות סביבך אל בין רגלייך. שתי אצבעות חודרות אלייך שוב, וידי השנייה מעסה את הדגדגן שלך. את רועדת בידיי, גונחת, אך זוכרת שלא אישרתי לך עדיין. אני מזהה את המאבק, ושמח שאת משתדלת בשבילי, ואז אני לוחש לך באוזן ׳אני מאשר לך׳. את מתפרצת כמעט מיד, משתחררת, בשיא ארוך וגבוה, קולך ממלא את החדר, ואני עוטף אותך, סביבך, ובתוכך.
לבסוף השיא מסתיים, ואת נותרת בזרועותיי, מתנשפת, מחייכת ואפילו מצחקקת, ואני מלטף את גופך, את שערך, נהנה ממגע עורי בעורך, מהיותנו צמודים כל כך.
אני עדיין קשה, גם את מרגישה אותי על גבך. את נלחצת אלי מעט, ואני מרפה ממך מעט.
׳רדי לרצפה׳, אני אומר, ׳יש לך עוד הרבה עבודה׳. המבט שלך, מסתכלת עלי מהרצפה בעיניים מצפות, מבקשות, מייחלות, הוא המבט שחיפשתי.
׳תפתחי את הפה׳ אני אומר, ואנחנו ממשיכים.