אני , זאב הערבה , שועט , דוהר הרחק
שלגים כיסו את פני החלד
מראש עץ הלבנה עורב נוסק
אך אין בכל אשר אפנה
אף לא ארנב אחד , אף לא איילת !
אהה , אל האיילות לבי יוצא
אחת לו נקרתה רק לפני
כי אז אחזתי בה בכפותי ובשיני
היש דבר יפה מזה !
לבי היה יוצא אל זו הנאווה ,
את חמוקי ירכיה הרכים זולל הייתי ,
ואת דמה הזך עד רוויה שתיתי
ואז , גלמוד וקרוע דאבה
באפלת הלילבילל מר געיתי .
אפילו מארנב לבטח לא הייתי מתנזר .
מתוק בשרו בלילה , טעם עדנים -
אבוי לי , כי מדוע יחסרו חיי המסכנים
כל שנועד לעשותם מקצת שמחים יותר ?
הזמן חולף ובזנבי זרקה שיבה ,
וכבר כהו עיני מראות .
שנים חלפו מאז מתה זוגתי האהובה ,
ואנוכי עודני משוטט , חולם על איילת ,
משוטט וחולם על ארנב ,
שומע את הרוח בליל חורף מייבבת...
במי שלגים ארווה את גרגרתי הצרובה ,
ולשטן אגיש את נשמתי העלובה .
מתוך זאב הערבה / הרמן הסה .
לפני 15 שנים. 11 במרץ 2009 בשעה 10:52