לפני 18 שנים. יום שלישי, 6 במאי 2008 בשעה 15:23
נושיט לו יד!
ולא גיבור?-
ימות לבד.
הזיכרון הוא הטעיה,
גם הכחשה ותהייה.
אבל כל מי שעוד קיים,
במשוואה הוא "נעלם".
הוא רק הזה שכאן עכשיו.
תמיד לזכור הוא מחוייב.
את מי שנוח לו יזכור
מי שיכתיר הוא לגיבור.
וכל השאר?- הם מתו "סתם",
ולא צריך לזכור אותם.
נזכור את מי שאוהבים
או בתקשורת מכתיבים.
וכך נדע מי לאהוב,
גם אם הוא לא היה קרוב.
מספיק לנו שהוא נרצח,
או אח שמת מיד של אח;
או אמא שהבעל הכה,
רק בשבילה נשא ברכה.
גיבור נפל?-
נושיט לו יד!!!
*זו דעה אישית... לא מחייבת.