יום, לילה ומה ש...

מתוך הלילות השקטים,
מתוך הימים של לבד,
פנה אליי קול אלוהי.
הוא דיבר וגופי רעד.

בוא אליי,- הוא קרא בקול-,
בוא אליי-, ותיהיה אומלל.
עולם שלם רק לך מחכה,
שם לנצח תיהיה מקולל.

אך הסבל שלך ירפה,
הבדידות תעזוב לעד,
כל חייך כאב מתוק
ויותר לא תיהיה לבד.

אך במה אשלם?-, שאלתיו
וליבי שוב החסיר פעימה.
אם אתן לך, אז הכל,
אך תשאיר לי הנשמה.

ופתאום הוא פרץ בצחוק:
לא אקח נשמתך ממך.
בתשלום תשרת אותי,
כתשלום לי הבא את גופך.

והנהנתי ראשי קלות
וחתמתי בדם מדמי
ומאז אין אני בשליטה,
מדברת מאז היא בשמי.