כאוטי

זו כנראה המילה המדוייקת ביותר שאני יכולה לחשוב עליה למה שקורה עכשיו בראש שלי.
זה כבר שבועיים וחצי מהיום שביקשתי להשתחרר ממך.
אתה אמרת לי בבירור, שלדעתך אני עושה טעות ושזה לא ישנה שום דבר בכל מקרה.
אני הסכמתי איתך, אבל אני עקשנית.
אני רוצה לעשות הכל בסדר, רציתי לדעת שעשיתי הכל.
בחרתי לתת לכולם מה שהם רוצים ממני רק שיקחו.
ואתה יודע מה? הם לקחו ופשוט השאירו אותי לבד..
כשעזבתי את הבית של ההורים, לא הכנתי את עצמי לרגע שארגיש ככה.
כמה זה היה טבעי לעבור לגור לבד כשהרגשתי שיש לי רשת הצלה.
קודם אמא ואחר כך אתה.
כלום לא נראה אותו הדבר אפילו התקופה שהייתה לפניך, רחוקה לי מדיי בשביל לזכור איך חייתי.
אני לא חייבת כלום לאף אחד, אבל אני עקשנית.
אני חשבתי שאני עושה את הכל בסדר, באמת שעשיתי הכל.
הדבר היחד שלא בסדר, זה שאני זאת שצריכה עכשיו לסבול.