תהיתי פעם: האם אני ביזארי? האם אני חריג או פסיכופט או אויב הציבור מס' 1?
השאלות עלו בעיקר כשפגשתי אשה באמת יוצאת דופן מבחינתי. חריגה: רזה, אנטיליגנטית, מינית, קוראת ספרים, חסרת מוסר עדרי, בדסמית...ואז תמיד עלתה אותה מחשבה רומנטית:
לזיין לה את הקקי! עכשיו! עכשיו! לפני העבודה.
%%#$%#$%#$%#$&*%^*%$%%^$$@#$....
ברור שבגיל ההתבגרות הייתי יותר ממסדי וחשבתי רק על השתנות וליקוק פרוסי של פי הטבעת..אבל היום זה אוטומטי - אשה בשבילי ? זיין את הקקי.
התייעצתי עם פסיכו-יאטר.
הוא אמר: "X ...מה באמת הולך בעולם הפנימי שלך?"
עניתי:
"מר ד"ר זיכרברוד היקר מאוד - אני פשוט רוצה לזיין לה את הקקי...מה לא ברור? זה לא העולם הפנימי שלי..באמת ! ביקשתי והיא מסרבת ..הזונה."
אז הוא אמר:
"טוב, נגמר הזמן. 150 ש"ח בבקשה. ותחשוב לפעם הבאה - למה אתה רוצה לזיין לה את הקקי ואיך זה מתחבר לעולם הפנימי שלך."
חשבתי וחשבתי והגעתי למסקנה :
אני רוצה לזיין לה את הקקי כי כי כי -
אני אוהב אותה. אוהב את הנוזלים ואת המוצקים שלה..ואם לא? אז לא הייתי אוהב אותה. הייתי מתחזה וסוג של טכנו-מורון.
אבל/
אני/
באמת אוהב אותה (ך)/
כנראה/
וורוצה לזיין לך את הקקי/
ואת הדלקת/
מקווה שתכבדי אותי אחרי/
יש תותים במקרר/
את מוזמנת.
לפני 21 שנים. יום רביעי, 16 בנובמבר 2005 בשעה 20:31