אולי הייתי צריך להשאיר את חלון השיחה איתה בעבר ולא לפתוח את ההודעות שידעתי שאסור היה לי, הרי ק תמיד הייתה כזאת, מקבלת רעיון ויוצאת להגשים אותו, וכשבאופן מקרי היקום הניח אותי מולה כשהיא הייתה במוד הזה אפילו העבר בנינו לא הפריע לה, זה התחיל לאט עם גישושים סביב איך אני אהיה עם לנסות דברים חדשים ומה קורה איתי בימים האלו, והיום קשה לי לגמור כשאני לא על הברכיים, אז אולי לא הייתי צריך לקרוא את ההודעה ההיא, אנשים משתנים וזמנים מתחדשים אבל המשיכה הפראית הקדמונית כלפי ק זה דבר שכנראה לעולם לא ישתנה, ולא מיקום גיאוגרפי, ולא זמן או כל שטות כזאת או אחרת תצליח לשנות את העניין, והיא נעלמת, וחוזרת כזה כמו העונות בשנה, כשבכל פעם שנהיה קיץ וחם מדי היא יודעת להגיע עם משב של חורף כיפי שמרגיע אותי, כי אני יודע שעם כמה שהפינה שלה אצלי ענקית, הפינה שלי אצלה אמנם קטנה, כזאת שאי אפשר לעמוד בה, אז אני על הברכיים, אבל הפינה הזאת קיימת, ובגלל זה היא יכולה להיעלם, עד למתי שהיא תרצה לשחק איתי שוב, וככה מתגלגל הגלגל.
וככה אני עונה להודעה שוב, יודע ולא יודע מה זה יביא.
אבל שמח גם אם ההודעה לא תגיע, ובעיקר מודה.