כשמופיעים העננים הם מתחבאים מתחת לשמיכה

בתור בחור חדש בקהילה ממש חששתי להגיע אתמול. אני רגיל להיות בסביבה שאין שונים ממך ואם כן אז נוצר מוזרות בסביבה וככה היה הstate of mind שלי עד אתמול.

הגעתי לפמדום ולא הרגשתי שונה לא הרגשתי שכולם מסתכלים עלי. לא הרגשתי חוסר ביטחון. היה שם אווירה של אנשים ששלמים עם עצמם. ואז ידעתי שאני בדיוק איפה שאני צריך להיות (:

עברתי לגור לבד, השגתי עבודה קבועה, חשבתי שהתבגרתי ואז שמעתי את האזעקה אחר אזעקה אחר אזעקה וכל מה שרציתי זה את החיבוק של אמא... ):

פתחתי את הלב במודעות שאני יכול להיפגע חשבתי שאני מסוגל לקבל דחייה אבל הרגשות גברו עלי...החזקתי מעצמי בנאדם  חזק יותר. חשבתי שאני יכול להיקשר ולהיקשר אליה בידיעה שההפך הגמור יכול לקרות הרגשתי מובן,ורצוי אני מרגיש טיפש ומטומטם שחשבתי שאני יכול להתסדר עם כמויות כאלה של רגשות. זה החזיר אותי לילד הדחוי והדיכאוני הזה הרגשתי נורא.ועוד יותר עצוב שאם היא רק תפנה אלי אני אחזור על ארבע....

לא הבנתי, למה תמיד הסיטואציה היא שגבר הוא הבנאדם הראשון שצריך ליצור אינטרקציה
לא הבנתי, למה גבר צריך להשיג ביטחון או כמו שאתם אוהבים לומר "ביצים" מה אם אני רוצה להיות בצד הזה שמתחילים איתו?
לא הבנתי,למה תמיד הגבר צריך לשלם והגבר צריך לנהוג והגבר וצריך לפרנס והגבר צריך להרים וחולי...
לא הבנתי,למה אתה לא יכול להיות גבר אם אתה לא אלפא
לא הבנתי, למה נוצר סיטואציה כל כך רעילה ומגעילה שאתה נשלל בין רגע ואתה מבוטל על סמך הדעה שלך או אם התבטאת בפתיחות

בקיצור די כבר עם הסטיגמות האלה והכללות האלה של גבר ואישה תפסיקו להוריד מעצמכם או להתנשאות מעל אנחנו אנשים ובסופו של דבר אנחנו שווים לכל דבר אז בחייאת תפסיקו עם זה כי לא יוצא לכם שום דבר חוץ מהרס