אני בנאדם חלש, יש לי תסביכים, אני לא יציבה וקשה להכיל אותי.
אם הייתי מתחילה עם עצמי, הייתי מקבלת דחייה.
למה? למי יש כוח לפרויקט כמוני? למי יש סבלנות?
מי זה שיכול להיות זמין בשבילי בכל שעה ביום ויבוא להביא לי אייס קפה באחת בלילה? יש יצור כזה?
יצור שיצליח לעזור לי למצוא עבודה, יצור שיכוון אותי להיות האני הכי טובה שאני יכולה להיות.
אחד כזה שיתעקש איתי על כוס מים בבוקר לפני הקפה.
אחד כזה שיסביר לי למה כדאי לי לקחת את הוויטמינים אבל בסבלנות.
אחד כזה שייקח אותי לטבע לראות שקיעה וזריחה.
אחד כזה שירצה עתיד איתי.
כמה שאני רוצה כבר להגיע לנחלה ומנוחה.
פשוט לנוח.
אבל לא לנוח פיזית,
פיזית אני רוצה לעבוד קשה.
אני רוצה לנוח מנטאלית, מהמחשבות שרצות לי במוח, מהקושי הנפשי. להרגיש מלאה רוחנית.
יש סיכוי?
ברור שאני צריכה לעשות את כל זה בעצמי. הרי אם אין אני לי מי לי.
אבל תבינו.
אני כל-כך שקועה בבוץ, שלא משנה כמה אני דוחפת עם הרגליים אני רק שוקעת יותר ויותר בביצה.
הלוואי ויבוא הבנאדם הנכון.
שיראה אותי. ואת מה שאני מסוגלת להיות.
אחד כזה שירצה אותי לנצח. וגם אחרי הנצח.
