הסיפורים של פסטי

אני מאוד אוהבת להתפלל

אני מאוד אוהבת להתחבר לרוחניות שבי, ולבקש ולהתפלל

התפילה הכי חשובה בעיניי, היא מילים שלי. כשאני מתפללת ומדברת את הרגשות האמיתיים שלי.

אבל לפעמים אני לא מוצאת מילים. הרגש מורכב מידי בשביל לפרק אותו למילים.
ואז אני מוצאת את עצמי מתחברת לתפילות של אחרים וזו תחושה מדהימה.

כמו השיר הזה של שמואל - יגיע זמן

אין תרופה ומזור לכאבנו
אין מקום שיסבול קול צעקתנו
את הלב שנשבר בלי הכר, ובסתר עדיין
דופק ושר שיר חדש שמרעיד את השמיים
תחזיקו חזק
יגיע זמן, יגיע זמן
וישובו לפעום שברי שברי ליבנו
ניסים עצומים, על קצות האצבעות
דוהרים לעברנו
יום יבוא ומלך ביפיו תחזינה עינינו
יגיע זמן
הכאב הוא מורה, ואני תלמיד גרוע
מבקש ממני לקום ואני עוד שרוע
מצפה לביחד שיתגלה מתוך כל הצער
יש תקווה מעל כל הגיון שתפתח לנו שער
כשאין בחוץ על מי להישען
שובו אל האוצרות שלכם
ותחזיקו חזק
יגיע זמן, יגיע זמן
וישובו לפעום שברי שברי ליבנו
ניסים עצומים, על קצות האצבעות
דוהרים לעברנו
יום יבוא ומלך ביפיו תחזינה עינינו
מרחקים שחשבנו אין דרך לחצות
יתרככו, יתחברו, יישברו החומות
אור גנוז יבקע דרך הצלקות
הצמא הגדול עומד להתמלאות
צונאמי אהבה ישטוף את הדמעות
נשב על הגגות, הכל עומד להשתנות
יגיע זמן

אני לא יודעת איך לנסח את זה, אבל זה מרגיש שהפוסט טראומה מנצחת אותי. 

אני לאחרונה לגמרי סינילית. ככה זה מרגיש. 

אני לא יודעת אם חוויתם את זה, הפסיכיאטרית שלי אומרת שזה סוג של דיסוציאציה 

אבל מכירים את זה שאתם מחפשים משהו ולא זוכרים מה? 

אז כזה. אבל כל הזמן. כל היום. 

כל יום מרגיש כמו חלום 

שונה מהיום הקודם 

אני לא מצליחה לחיות את הרגע 

הפחד מנהל אותי לגמרי 

מסוחררת כאילו אני ממש מסטולה 

אני מנסה להרגיש את המציאות על ידי שירה בקולי קולות 

לשבת מול השמש 

לקרר את עצמי עם קרח ולשבת מול האוויר 

אני מנסה להתפלל ולכתוב 

אני מנסה ליצור אומנות, מכל סוג. זה כבר לא משנה לי. 

המוזיקה עושה לי רע לרוב

אני חושבת על לפגוש חברים, אבל מתעייפת רק מלחשוב על זה

אני כלכך עייפה

עייפה מנטאלית

כאילו המוח שלי הפך למסטיק

החבר הכי טוב שלי זה הרדיאטור שאני מחממת עליו את הבגדים ליד המיטה ואז מחבקת את החום כשאני מרגישה רע שוב 

ואז שוב חם לי מידי 

אז מתיישבת מול החלון 

מורידה בגדים 

אבל חם לי בטירוף ובחוץ 10 מעלות 

אני רוצה לחיות אני רוצה להיות עירנית 

אני רוצה ללמוד דברים 

אני רוצה להבין את התסמינים 

אבל זה רק מקשה יותר ויותר 

זה מרגיש שככל שאני מתקרבת אל הפתרון, הניתוקים רק מתחזקים. 

אז אני חושבת על ייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי 

אבל אני רק מיואשת יותר ויותר 

המערכת הזאת של בריאות הנפש רק עושה אותי חולה יותר 

אז למה שאפנה אליהם? 

אז אני ממשיכה לחבק את עצמי ולנחם את עצמי 

ויום אחד אני אצליח להגיע אל הפתרון 

אני רק צריכה לא להתייאש

ובעיקר! לא לברוח! 

אני לא יודעת מי הוא אותו האחד שהתפילה שלו נענתה, אבל תודה🫶🏻🫶🏻🫶🏻 

הריבוע השחור זה פמילי גאיי שדלוק אצלי ברקע כי זה פשוט מרגיע 🥹🙏🏻

רציני אני שואלת🥲🥲

(זה לא כולל את הימים האחרונים כי הייתי בלי השעון) 

אבל השינה שלי היא מקסימום 4 שעות בערך 

יש בית ספר כלשהו שמלמד איך לישון טוב? 

נמאס לי להתעורר בשלוש בבוקר🙄

אני אף פעם לא כותבת ככה, ישירות לבלוג. 

אבל כרגע קר לי ועצוב לי. 

הרגשתי טוב היום. ורציתי לצאת החוצה. 

התקלחתי התלבשתי והתאפרתי 

אבל אין לי עם מי ולאן לצאת 

אז אני במרפסת מגונדרת כולי עם קפה שכבר התקרר וגוינט שאין לי חשק להדליק. 

ולא, אל תציאו לקחת אותי לסיבוב. אני רוצה חברים. לא אנשים חרמנים אינטרסנטים. וכל עוד לא הוכח לי אחרת אתם בגדר כאלה. 

אוף 

התייעצתי עם חברים פסטרמים כמוני והם מציעים לי לצאת לבד. אבל אני לא רוצה לבד. אני רוצה לדבר, לצחוק, לשתות, לשיר ולרקוד. אני סה״כ רוצה להיות עם חברים. 

אממ כן פוסטים קשים לאחרונה 

נא לא לדאוג! זה טוב! כתיבה משחררת אותי! 

שנים שלא דיברתי. שנים ששמרתי עמוק בפנים. 

מוזמנים לקרוא, לנסות להבין, אולי להזדהות. 

אבל בבקשה לא לשפוט. 

פסטי🫶🏻

עולם מעוות

האחים לנשק הם הסרבנים שלא נלחמו(?)
צבא התורה מחזיק את העולם, אך עדיין אנחנו נלחמים. משום מה.

ניצולת נובה מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית ובאים אליה (נוחבות) תופסים אותה בכוח, אוזקים אותה. שתישן. כשהיא תתעורר, פלא לא? היא לא רוצה לחיות. משום מה.

אין לי טלוויזיה. אני לא צופה בערוצי ׳תבהלה׳ או ׳תעמולה׳ אז למה אני ככה, בבהלה? ערה? משום מה.

המורה שלחה אותי לרב, הרב לרבנית, הרבנית למטפלת, והמטפלת למרכז גמילה. משם לפסיכיאטרית. התמכרתי דווקא לכדורים בסוף משום מה.

כשהיא מפחדת לעלות על האוטובוס, כי היא רואה אותו מחייך. ומשום מה, היא לא בטוחה, שבמשטרה יאמינו לה. משום מה. ערבי בן זונה.

אחותי יאמינו לך אני טוענת. הוא ערבי.

לי לא האמינו, נכון. הוא היה דתי. חובש כיפה. חשבו שאני רוצה נקמה. משום מה.

יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן. מְשׁוךְ עַבְדְךָ אֶל רְצונֶךָ.
יָרוּץ עַבְדְּךָ כְּמו אַיָּל. יִשְׁתַּחֲוֶה אֶל מוּל הֲדָרֶךָ.
יֶעֱרַב לו יְדִידותֶיךָ מִנּופֶת צוּף וְכָל טָעַם:

הָדוּר נָאֶה זִיו הָעולָם. נַפְשִׁי חולַת אַהֲבָתֶךָ.
אָנָא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. בְּהַרְאות לָהּ נועַם זִיוֶךָ.
אָז תִּתְחַזֵק וְתִתְרַפֵּא. וְהָיְתָה לָהּ שִׁפְחַת עולָם:

וָתִיק יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ. וְחוּסָה נָא עַל בֵּן אוהֲבָךְ.
כִּי זֶה כַּמָּה נִכְסוף נִכְסַפְתִּי לִרְאות בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶךָ.
אָנָּא אֵלִי מַחְמַד לִבִּי. חוּשָׁה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם:

הִגָּלֶה נָא וּפְרוס חֲבִיבִי עָלַי אֶת סֻכַּת שְׁלומֶךָ.
תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבודֶךָ. נָגִילָה וְנִשמְחָה בָּךְ.
מַהֵר אָהוּב כִּי בָא מועֵד וְחָנֵּנִי כִּימֵי עולָם:

מילים: רבי אלעזר אזיכרי

אם תהיתם למה אני לא מעלה מימז בבלוג של מימז 

אז 

א. אין לי מנוי

ב. אין לי מימז לפרסם או מוטיבציה להכין  

ג. מדובר בגוינט 

אם תהיתם למה אני לא מעלה תמונות זימה, אז בגלל הסיבות הנ״ל 

פלוס זה שהפסקתי ומחקתי הכל☺️ 

אין פואנטה 

אין יאוש 

אין ציצי 

אין מימז