נאיה.. מחשבות מהכלביה

זה לא שיר סיפור קצר
לא רצף של משפטים אופנתיים ומנוקדים.
זאת לא אמירה נוקבת עם אג'נדה
או העדפה ובחירת צד בעניין הרפורמה
נחתה עלי המוזה הטובה
לספר את האמת הכאובה
כי מבדידות באת ולבדידות תשוב
אולי זה מכתב התאבדות עתידי
ואומר לך בדמייך חיי
כי אדם לאדם כאב
ואיש לא מדבר את רזי הלב
שהאהבה היא אשליה
והאינטרס הקדום והבהמי
להרבות מעשי תשוקה ויהי מי
כמו ציפור עם כנפי ענק
כמו חיה בשבי ששחררו לחופשי
שפוחדת פחד מוות לברוח או לצנוח-זהו פחד אנושי
כזה בליל של מילים מבוהלות..
וילדה אחת ובעיניה דמעות..
"נמאס לי" צעקה
אני מפחדת- אותתה מצוקה
אבל אף אחד לא שמע
ובטח לא הקשיב
כי את חתיכות הבשר והלב שתלשו ממנה
אין להשיב