סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סיפור של רצון

שלום ♥️

נעים להכיר את האתר, את המשתמשימות החמודות.

אני לסבית סוויצרית, כותבת, רגישה ואוהבת
מקווה שתהנו ושמחה על הפלטפורמה

ברוכים הבאים למסע שלי לקינק הסודי ביותר.
לפני שנתיים. 12 בספטמבר 2022 בשעה 0:58

את שם בפינה הרחוקה. 
עומדת חופשיה לגמרי אך עדיין ידייך מאחורי הגב, מונחות על התחת העגול שלך. 

את מסתכלת לי בעיניים, בדיוק כמו שביקשתי. 

אני מחייכת ומסמנת לך עם האצבעות להתקרב
 "לאט, צעד צעד" אני אומרת בהנפת הרגל הראשונה שלך. 

אחרי 3 צעדים שלך, העיניים לא יורדות ממני ומקשיבות לתנועות הידיים שלי
אני מסמנת לך לעצור. 



ממשיכה בשתיקתנו, אפילו מוזיקה לא היית כשאני חושבת על זה. 
אבל שתינו לא שמענו כלום חוץ מאת המתח והתשוקה. 

עם שני אצבעותיי אני מסמנת לך לרדת לרצפה. 

שוב המבט שלך נהייה קצת מבולבל, בכל זאת את רק לומדת להכיר אותי כמו שאני אותך. 
אבל את יורדת לברכיים. 

אני מחייכת ואומרת לך " יפה" 

את מחייכת ועושה הנהון קטן עם הראש שאומר לי תודה. 

אני מתקרבת

נעמדת מולך. 

תנשקי לי את הרגליים, אני מורה, לא בקול הכי נחמד שלי. 

ואת בשקט מוחלט, תנועה איטית 
מורידה את הראש ונותנת נשיקה ראשונה, בגב כף הרגל שלי

"תמשיכי" אני מורה. 


את ממשיכה לנשק, נשיקות עדינות ונשיקות יותר נוכחות, אני רואה שאת מנסה לגוון ואני אוהבת את זה. 

את ממשיכה לנשק ועם כל נשיקה שלך אני מרגישה את הלהט שלך עולה. 
וכך גם שלי. 


את עוברת לקרסול עם הלשון שלך, ואני בין כועסת ושואלת את עצמי למה היא עושה משהו שלא ביקשתי ! אני אמרתי כף רגל ! 
לבין, פאק כן תמשיכי! 

"ילדה. אמרתי כף רגל" אני אומרת ומרגישה את החשיבות לצייתנות עולה על החרמנות. 

הגוף שלי יודע, מגיעה לי ילדה טובה. מאוד. 



"זאת פעם שלישית שאת לא עושה בידיוק את מה שאני אומרת.
אני רוצה לתת לך להרגיש עונש" 

שתיקה

אני מחכה שהיא תגיב, והיא לוקחת רגע. 


" כן מלכתי"
 

"מה כן מלכתי?? " 

" כן מלכתי, את צודקת, מגיע לי עונש" 


" את נהדרת" אני אומרת לה, לא מצליחה שלא להתרגש. 


"קומי" אני מורה עליה. 
" שימי ידיים על הקיר" 


היא מניחה את הידיים על הקיר, ישרות לתקרה. 

אני מסתכלת על גופה, אני כלכך אוהבת את מה שאני רואה. 


היא עדיין לבושה לגמרי, וגם אני. 

אני חושבת לרגע על להפשיט ממנה את הבגדים, אבל המחשבה לאחר מכן הייתה שזה עוד לא הזמן, אני לא רוצה ליפול כאן איתה, קיבלתי ילדה רגישה ואני צריכה לנהוג בזהירות. 


אני מניחה יד נוחכת על הישבן שלה. 
מותחת את היד שלי וחופנת כמה שרק מצליחה. 
לוחצת, מסתכלת על העורף שלה, על העור ומחפשת אותה. 

היא מוציאה גנחה קלה, ואני ישר מחייכת. 

אני מתחילה לתת לה פליקים קטנים עם היד, על ישבן ימין וישבן שמאל. 

עוד פיליקים קטנים על ישבן ימין, ומתחילה לחזק את הפליק ולהפוכו לסטירה. 

רק עכשיו הכל יותר לאט 

אני נותנת לה סטירה, ראשונה אמיתית

אחת, גנחה

שתיים גנחה 

שלוש, החזקה מבין כולן
גנחה חזקה יותר. 

אני מניחה את הידיים שלי על הישבן שלה ומתקרבת לעורפה. 

"זה היה נעים?"
"כן מלכתי, תודה" 

תסתובבי. 

העיניים שוב נפגשות. 

אני מרגישה שבשתינו יש המון המון רגש עכשיו. 

בכל זאת שתי לסביות 

" כוס מים ? " אני שואלת בחיוך קטנה. 

"כוס מים"  היא צוחקת, "תודה "

אני מביאה את שתי הכוסות מים מהשולחן והולכת לכיוון הספה, בואי אני מחייכת

היא באה מתיישבת ליידי ואני מושיטה לה את הכוס מיים. 

היא שותה ומחזירה את מבטה אלי. 

נפסיק לשחק לרגע, מה את אומרת ? אני שואלת 


"בסדר" היא עונה לי בחיוך 

אני מביאה את הסיגריות משולחן הקפה, מאפרה ומצית. 

מתיישבת ליידה 

הידיים שלנו נפגשות ומחזיקות אחת את השנייה. 

שתינו נשענות אחורה לספה ומסתכלות בעיניים של השנייה. 


היא שואלת אם אפשר לשים לי שיר. 

כמובן יפה אחת. 

היא שמה לנו את השיר i wonna be yours של ארטיק מנקיז

אנחנו מקשיבות, אני מחייכת ונושמת את מה שהיא אומרת לי דרך השיר. 

השירים עוברים, אנחנו מתחבקות ומתנשקות, מדברות וצוחקות 



אני שואלת אותה מה השעה, ומסתבר שעבר כבר שלוש שעות מאז הגעתה. 

" אני חושבת שבקרוב נפרד לנו, עד הפגישה הבאה" 

"כן מלכתי" היא אומרת.

אצלי מתפרס חיוך ענק ואני נותנת לה נשיקה חזקה. 







פותחת לה את הדלת, "ביי מתוקה, נסיעה בטוחה" 

לפני שנתיים. 11 בספטמבר 2022 בשעה 23:43

תסתמי. 

 

קודם כל. 

 

תודה שאמרת לי את הגבולות שלך, תודה שסיפרת מה את רוצה (כמה שהסכמתי לשמוע) 

את לא צריכה להרחיב במילים, אני רואה. 

אני רואה את העיניים שלך משתאות
אני רואה כשהן שמחות
כשהן מתרגשות.

אני הכי אוהבת שהן מתרגשות אך מפחדות. 

 

אני רואה את המלחמה הפנימית בין החזה שרוצה להיזקף
לבין הכתפיים שרוצות להישמט בהקלה. 

 

את יושבת מולי, בכורסא הכחולה, כורסא שפעם הייתה בקליניקה שלי. 

עכשיו משמשת היא והתאומה שלה לכורסאות הקפה ליד החלון 

 

 

אנחנו יושבות לדייט צהריים, פעם רביעית שנפגשות, הכל וונילי, מספרות על העבודה, על החיים. 

בזמן הסיפורים שלי ושלך, אני רואה את העיניים שלך מדלגות לי על הגוף, אולי שמת לב שהתלבשתי יפה בשבילך. 

המבט שלך גורם לי לצמרמורת, החזה מזדקף וחיוך זדוני עולה על פני. 

 

"על מה את חושבת" את שואלת אותי 

" על זה שאת מחרמנת אותי ובא לי לשחק איתך" 

העיניים שלך נפתחות לרווחה, סומק עולה ללחיים וחיוך שובב מתגנב גם הוא. 

אני רוצה את אומרת, בואי נשחק.

 

אולי תעברי לשבת ליידי אני שואלת 

ואת באה להזיז את הכורסה 

לא. אני אומרת בצורה תקיפה ואז חוזרת לקול הרגוע, כאן על הרצפה. 

בואי. 

 

את לא יודעת ממש מה לעשות, אני רואה עלייך את הבלבול.  

 

אני יושבת בשקט מחכה לך שתבואי. 

" רק כשאת מוכנה, את זוכרת את השיחת גבולות שלנו? " אני שואלת

"כן"

"אני רוצה שנשחק משחק היכרות, אנחנו לא נתקרב לגבולות. 

אני רוצה שנכיר, עוד רובד. 

בואי" אני מסיימת את המשפט עם חיוך קטן 

 

את מחייכת, משחררת את הידיים שעוד אוחזות בספה ומתקרבת אלי. 

 

תביאי לי נשיקה אני מבקשת. 

ואת נותנת, צרפתית תשוקתית, חמה ומרגשת. 

אני מפסיקה את הנשיקה בעדינות, ומראה לך את הדרך למטה. 

לרצפה כמובן. 

 

את על הברכיים מולי, אני מלטפת לך את השיער. 

" כמה את יפה כאן למטה ... נראת כמו מלאך" 

את מחייכת ואומרת תודה מלכתי. 

ואני מרגישה, בכל הגוף, שהמשחק התחיל. 

 

אני לוקחת נשימה עמוקה 

מזכירה לעצמי שאנחנו בסשן הכרות,
עוד נשימה. 

 

אני קמה מהכורסא, הולכת לסלון שנמצא מאחוריה. 

מזיזה את השולחן הצידה. 

בצד של העין אני רואה שאת זזה. 

 

" את לא זזה בלי רשות, אני מזכירה. "

 "כן מלכתי, סליחה" 

 

אני לא עונה.
אני מתה להעניש אבל זה עוד לא הזמן. 

 

מפנה את הסלון מכל חפץ אפשרי. 

הולכת לחדר שינה להביא את המזוודה השחורה שלי. 

מניחה אותה סגורה, ליד הקיר בסלון. 

הולכת להביא שתי כוסות מים וקערה ריקה. 

 

חוזרת לסלון וראה שאת לא זזת, עדיין עם הגב אלי ואל המתרחש. 

 

אני מחייכת, אני אוהבת צייתניות. 

 

אני הולכת לכיוונך, רואה איך הגוף שלך מתמתח ומתיישר עם כל צעד שלי. 

נעמדת מולך, 

"תסתכלי לי בעיניים" אני מורה אלייך. 

ומביטה בחזרה מבט חודר. 

מסמנת לך עם שתי האצבעות של יד ימין שלי, להעמד. 

את מהססת, לא בטוחה שהבנת נכון אבל נעמדת. 

אני יודעת שתביני, אני רואה בעיניים שלך. 

 

את חכמה אני אומרת לך, ואת מחייכת. 

אני הולכת אל עבר הסלון, לפינה הרחוקה ביותר ממך, מורה לך להסתובב אלי. 

 

את מסתובבת, עינייך מתחילות לחקור את השינויים בסלון. 

ואני כועסת, " עיניים אלי, תמיד. אלא אם כן אמרתי אחרת" 

 

את החזרת את העיניים בשנייה, "סליחה מלכתי" . 

 

אני נושמת. 

 

 

 

 

 

 

 

 

כבר נהייה מאוחר, אמשיך לכתוב מחר. 

 

אולי אפשר לקרוא לזה פרק ראשון- התסמכי אלי? אסמוך על עצמי ?