אחד הדברים שהכי מחזירים אותי לאותו יום הוא המכשיר הזה. כבר 3 שנים ועדיין אין לי אומץ לפתוח את העיניים כשמכניסים אותי פנימה.
חצי שעה של מנהרת זמן שאני לא יכול לחשוב בה כמעט על שום דבר אחר חוץ מהיום הזה של הגילוי.
4 ימים אחר כך אני כבר אהיה אחרי ניתוח, שבועיים לאחר מכן כבר אדע בוודאות שזה היה שפיר ושנה אחר כך פלוס שבוע אציין את יום השנה (וקצת אבל אל תהיו קטנוניים) בריצת מרתון ראשונה בחיים. טוב, כנראה שגם אחרונה כי זה באמת סבל טהור.
שעה לפני ביקורת אני עוד יכול לפלרטט עם נשים, לשלוח תמונות, הקלטות. אפילו להגיד לעצמי שהמזכירה ממש שווה והיה מגניב אם היא פולי וזורמת. אבל כשאני נכנס פנימה, הרגשות והזיכרונות צפים ואני לא מסוגל לחשוב על שום דבר.
בהחלט אחד האירועים הכי משמעותיים ומטלטלים שקרו לי בחיים אבל הוביל גם למסע של פתיחת הנישואים, גילוי המיניות ופתיחות לעולם הבדסמ.
YOLO
