האמת חשבתי שיהיה יותר מיוחד. אבל הציפייה היום לחזרה של חלק מהחטופים פלוס נספחים אחרונים מהתקררות שחוויתי השבוע קצת מורידים.
אבל בכל זאת 24/11 נכנס אצלי לרשימה של יומולדת לילדים, לאשתי, יום נישואים, כמו סוג יומולדת שניה.
כמה ימים לפני כן עוד נשארתי ער כדי לראות את הדראפט של דני אבדיה. בבוקר היינו אמורים לנסוע לצפון, רק עוברים אצל הרופא עיניים שישלח לבדיקה נוספת. הוא מחליט לא להפנות ואנחנו מחליטים לעבור על הדרך במיון עיניים. סתם חבל על ההמתנה וגם הילדים איתנו ובכל מקרה עוד רגע אומרים שהכל בסדר או שכבר יום חמישי היום וממליצים להמשיך בירור ביום ראשון. אז זהו שלא.
מכאן הכל עלה 3 הילוכים קדימה
כנראה משהו לוחץ לך על עצב הראייה.
CT
יש ממצא של גוש שלוחץ על העצב.
אמבולנס לאיכילוב
לילה לבן
MRI ב4:30 בבוקר אחרי שלא ישנתי יום וחצי.
עליה לפאקינג מחלקה הנוירוכירורגית.
שינה קצרה שהופרה בביקור רופאים.
סגנית מנהלת המחלקה תדבר איתך היום.
יום שישי, 16:30 שיחה. השיחה.
יש לך גוש בגודל של ביצה גדולה בתוך הראש. צריך ניתוח בימים הקרובים, אין טיפול אחר בשלב הזה, הסיכונים הם א,ב,ג.
ימים לא קלים שעוברים איכשהו.
יום שלישי 24/12/2020...
הבוקר עבר סביר, הורידו אותי לקומה של חדרי הניתוח, אני קצת מתוח אבל נסבל. טרום ניתוח קצר עם המרדים. מובילים אותי לחדר ניתוח ואני מתחיל להלחץ ואז בכניסה לחדר מתחיל לרעוד ומבין שאני בהתקף חרדה ורועד. תודה למרדים כי משם אני לא זוכר כלום.
התאוששות. הניתוח היה 8 שעות.
עליה למחלקה לטיפול נמרץ יומיים. עוד לילה לבן כי מי יכול לישון עם הצפצופים, האור, 3 צינורות מחוברות לורידים, קטטר ואיסור ירידה מהמיטה.
עוד כמה ימים באיכילוב, אחר כך שיחרור הביתה לשבועיים עם כאבי ראש חזקים ומשם הדברים השתפרו.
3 שנים.
