לפני שבועים הייתי במושב בכנס הארצי לפיזיותרפיה, המושב כלל הרצאות שקשור לממשק של כאבי שלד שריר וסקס וגם כמובן בכאבים הקשורים ביחסי מין ומקושרים לפיזיותרפיה רצפת אגן.
אני רוצה לדבר קצת על החלק הראשון (אני לא מטפל ברצפת האגן אבל אני חושב ששם הנושא הזה מקבל יותר מקום)
קיים קושי לעלות את הנושא של כאב בקיום יחסי מין מול מטופלים, גם ההתלבטות האם לשאול מטופל/ת אם מתאים להם לדבר על זה היא לא פשוטה ויכולה להתפס גם כהטרדה.
במידה והמטופל/ת פעילים מינית, אני מניח שאם הם סובלים מקשיים בקיום יחסי מין אם הם סובלים מכאבי גב תחתון כרוני, בוודאי אם זה בחודשים לאחר תאונה מסוג whiplash שגורמת לכאבים ממושכים בגב או מטופל לאחר ניתוח כתף או ניתוח להחלפת ברך או ירך (הייתה הרצאה מעולה על תנוחות מעודפחת אחרי ניתוח החלפת ירך עם פחות סיכון לכאב ולפריקה ). לא חסרות דוגמאות , נראה לי הבנתם/ן את הרעיון.
להרגיש מוטרד/ת זה סובייקטיבי אבל אני בתור מטפל מרגיש שמצד אחד יש כאן נושא שבהחלט חשוב למטופל/ת, אולי לא פחות מכל כאב שמופיע בתפקוד אחר שבחרנו לנסות לשפר ואולי אפילו מחובתי לעלות אותו.
מצד שני, מרגיש שיש קושי לעלות את זה בעיקר מול נשים ובטח נשים צעירות ולמרות שאני לא בהכרח יודע מה הסטטוס שלהן אני חושב שיש הבדל גם איך זה נתפס או איך זה יכול להתפס אם היא רווקה/גרושה או נשואה.
אז בעיקר נשארתי עם מחשבות ותהיות, אולי היה נכון לתת שאלון מראש ולשאול האם תרצו לדבר עם הפיזיו על הנושא הזה? מה הגבולות ? האם מחובתי לעלות את זה? אולי לשאול רק גברים?
למען הסר ספק, לא מדובר פה על טיפול מיני מכל סוג שהוא או על אספקטים פסיכולוגים של הנושא אלא רק על טיפולי בכאבים ממקור שלד-שריר אשר מקשים על ביצוע פיזי של תנוחות מסוימות ויחסי מין.
מה דעתכם/ן?