.

לא, אני לא מצליחה להתגבר על זה. אתה יודע שהתחמקתי מקליע? מסתבר ששוב פעם רציתי את הגבר הלא נכון. אבל הלכתי. ואני גאה בעצמי. אבל חזרתי שוב לאותה נקודה. הלוואי שרק להיום. כי זה כבר פתטי. ומביך. ואני שונאת את עצמי. וכבר כתבתי לך פעם אחת ולא ענית וזה מספיק. ועבר המון המון זמן. ושבת. והיית מרושע. ופגעת בי נורא. וההרס העצמי שלי פועל. ושבת. ואתה שונא אותי. ואין לי עם מי לדבר על זה. ואני מתחרטת על הכל אני כולי חרטה. הייתי צריכה לרדוף אחרייך? 

עד עכשיו הסתדרתי איכשהו. או שרק חשבתי שהסתדרתי, אבל נפלתי לתוך בור עם מים ובעטתי עם הרגליים ועד שלא ויתרתי, לא ידעתי שיצאו לחפש אותי. אתה אוהב להביא אותי לקצה, ונראה שלא מספיק לך, אני צריכה להיות הכי נואשת, הכי פתטית ותלויה בך, זקוקה לך כדי לנשום בשביל שתסתכל בכלל לכיווני. כל פעם מפחיד יותר. 

אני לא יודעת מה אני מרגישה עדיין אבל השילוב הזה של הקול ארז לב ארי שלך עם הביישנות הזאת משגע אותי, אף גבר לא יכול להוציא קול כזה ממקומות כל כך נמוכים בגוף ולא להיות מאוד יצרי. חלמתי שאתה מחבק אותי ומבקש ממני לסמוך עלייך, וידעת שאני צריכה עזרה בשביל זה, וביקשת ממני לסמוך עלייך עוד ורציתי לתת האמון שלי. ולשרוד את המבט החכם שלך שיודע כשאני עוזבת. ולחזור. ולשמוע אותך אומר יופי. תישארי. בבקשה. כן. 

הבעיה איתך היא שאני לא מבינה מה אתה חושב כי אתה שקט מדי וסודי אבל בכל זאת מערכת העצבים שלך משדרת לי גלים איטיים של הכל בסדר, אני לא מסוכן, ושאתה נושם לאט ועמוק והקול נמוך שלך זה בכלל, יש לו אפקט של היפנוזה ואני מוצאת את עצמי לא חושבת על הדברים שיוצאים לי מהפה ואני קופצנית וקלילה כמו ילדה בגן שהגננת אמרה לה שאבא בא לקחת אותה וזה לא טוב כי 

1. זה עושה רושם שגוי שאני ילדה שמחה אבל יש לי התקפי חרדה באמצע הלילה וטריגרים מדברים תלושים שאי אפשר לזהות בכלל ואתה לא תראה את זה מגיע 

2. אני לא מחושבת ואני אומרת שטויות ואני נראית די מטופשת ואני יכולה גם להיות חסרת טקט ככה או לא רגישה וזה יהרוס הכל 

הבעיה איתך היא שאני לא יכולה לרדת לך ולנתק את עצמי, אתה ישר תעלה עליי

זאת הבעיה עם מטפלים. ואתה תתן לי זמן ותגיד מילים חמות ותסמן לעצמך לדבר איתי על זה אחר כך בצורה רצינית ולא לתת לי לעשות את זה יותר לעצמי ולך אבל אתה תחכה שאני אחזור, ואני אצטרך לחזור, ולהסתכל לך בעיניים, ולראות שראית. כלומר שראית אותי מרוקנת כמו קליפה וזה יקרה מתישהו ואתה תדע, וזה יהיה נורא 

אני לא יכולה לדאוג כל הזמן שאני אהרוס הכל אני צריכה לדעת שאתה בלתי ניתן להריסה 

אבל אז אני אהיה לא חשובה. 

וככה אני נשארת בלופ הנצחי של גברים שיכולים רק להרוס ולא להיהרס או שלא באמת רוצים אותי, האמיתית. 

כשיגמרו המילואים, תבוא להחזיק לי את היד רגע ואם אפשר גם אולי רק סטירה אחת קטנה שאני אפסיק לרעוד, ותגיד שאתה מוכן לסבול את זה למרות שאני לא מגיע לי בתכלס, אבל, כן, תגיד ככה, לא מגיע לך אבל את חמודה ואני מחליט

מעניין אם נשארת שם אחרון כי ידעת שאני יכולה לבוא. אני לא שואלת בסוף, התהפכנו בתפקידים ועכשיו אתה אמיץ וטיזר ואני מגמגמת, לא מרימה רמזים שנשלחים לעברי ולא שורדת קשר עין. בא לי לדלג על שלבים ולהיות כבר הכפית הקטנה אחרי ששכבנו, שתלטף לי את השיער ותתנשף ותירדם. ובבוקר אני אחזור להתבייש שוב אבל אני אהיה אחרת, אני אדע בגוף שלי דברים עלייך שגילית לי ויהיו תאים שלי ששינו צורה בשבילך ויעידו לטובתי. היום רציתי להראות לך את השמלה החדשה שלי ושתחזיק במתניים שלי ותתפעל. אין לי מושג איך זה יראה, אתה כזה מאופק. ואתה מציע לעשות את החיים שלי קלים בכל מיני דרכים שלא חשבתי עליהן בכלל. זה אומר שחשבת עליי? אולי גם עכשיו אתה חושב עליי? לא מצליח להירדם, מדמיין אותנו בחושך, צמודים, אני לוחשת לך שרציתי את זה הרבה זמן ואתה חושב, רק אל תפגעי בי שוב.