״נעלת את הדלת בייבי?״.
״כן״.
״לעזור לך עם הגרביון קטן שלי?״ שאלתי בעוקצנות קלילה, תוך כדי שאני מתיישבת על קצה המיטה, כדי לסדר את הביריות שזחלו במורד הירך.
״אני רוצה לנסות לבד״ הוא צעק מהמקלחת, ואני נזרקתי לאחור, נמתחת על המצעים הלבנים שהרגע יצאו מהכביסה.
הוא פתח את הדלת בעדינות ולפני שהספקתי להתיישב, הוא כבר נשען על המשקוף, מביט בי בעיניים נוצצות מעט מובס. התיישבתי במקומי, בוחנת כל קימור לאורך גופו. הרגשתי את הלב מגביר קצב, הלסתות ננעלות, ותחושת סיפוק מעורבת בדחפים כמעט אלימים מתפזרים בגופי. אופוריה מטשטשת מלווה בסחרחורת קלה, רק מלראות את הגוף החסון והשרירי שלו, עומד בתנוחה מתביישת, כשגרביון שחור, שקוף מתוח כמעט עד ישבנו. ניסיתי לשנן את הרגע הזה בזכרוני.
״יפה לך״ אמרתי בנינוחות, כדי לשבור את השתיקה וקישטתי את האמירה בחיוך ערמומי.
״אני לא מאמין שאני עושה את זה..״ הוא ענה כמעט בלחישה. ״זה מרגיש כל כך לא גברי״. קמתי ובצעדים עדינים המלווים בנקישות עקבים התקרבתי אליו, תוך שהוא משפיל מבטו מהמבוכה.
נעמדתי במרחק נגיעה ולחשתי לאוזנו: ״אתה לא חייב, חשוב לי שתרגיש בנוח״. דאגתי שהוא ירגיש את שפתי מתחככות בעורו בעדינות, תוך כדי הלחישה. ראיתי את זקיקי עורו מזדקרים לאורך הגוף, ממש יכולתי להרגיש איך הדופק שלו מתחיל לעלות.
״ברור לי, פשוט..אני יודע שאת אוהבת את זה״ הוא ענה ושחרר התנשמות כבדה. שמתי את כפות ידיו על מותניו ובעדינות קירבתי אותו, עד שפלג גופו התחתון היה צמוד אליי.
״שתדע, גם עכשיו אתה הכי גברי בעיניי״ לחשתי בזמן שהידיי מגששות את דרכן לאורך ישבנו המוצק. הוא לא הגיב. בהפתעה מוחלטת הזזתי את ידי, התנתקתי לחלוטין מגופו, ״הכל בסדר, אנחנו יכולים להפסיק את זה פה בייבי, אני לא רוצה לגרום לך להרגיש ככה״.
״לא, בבקשה..״
״מה בבקשה?״ שאלתי בחיוך.
הוא תפס את ידי בחוזקה ״אני לא רוצה להפסיק״.
״להפסיק את מה בייבי?״ זייפתי טון תמים כדי להתענג מלשמוע אותו כמעט מתחנן.
הוא השפיל מבט, הניח את ידי על ישבנו והחזיק אותן צמוד שלא אוכל לזוז, וענה: ״את זה..״
המשך יבוא✨