כועסת על כל פעם שחיפשת, והייתי חלשה מולך מכדי להתחבא. כועסת על שנתתי לחיבוק שלך להיקשר לי להווה.
כועסת על שירדו שכבות אחר שכבות , של פחדים ואכזבות. כועסת שחשפתי את הלב, שהייתי אמיתית בלי מסכות.
כועסת כי נתתי לי לבכות ולצחוק מכל הלב. כועסת על ששמחתי להיות בהתמסרות, התחננתי לחוש אותך עד כדי כאב.
כועסת על שנהנתי מלשמוע, כל פעם על שאתה אוהב. כועסת על שלא עצרתי את עצמי גם כשרציתי, בלי חשש להתאהב.
כועסת על שידעתי שאם תחוש את הכאב, אתה כבר לא תבין אותי. כועסת כי הנחתי שאם תראה אותו, אתה לא תכיל אותי.
כועסת על שבלי מילים ביקשתי, שתקלף גלדים ותחשוף את חולשותיי. כועסת שעל שנהניתי מלצפות בך פורט על כל פחדי.
כועסת על שהלכנו יד ביד בשבילים תלולים, עד שנפגשנו בעומק מכאבי. כועסת על שראית איך תהום ריקה ניזונה מפצעי.
כועסת על שחשתי שחיפשת להרגיש יותר חזק, יותר גברי. כועסת כי הכעס ממכר, לכל מה שפסול רגשית וכל מה שנשי.
כועסת על שהרגשתי, את הבלבול בין אפל, כואב לאמיתי. כועסת על שזה בסדר וטבעי, לא רציתי שזה יקרה לך איתי.
כועסת על שאין בי כעס, חוץ מעל עצמי, הכל שגוי, הכל נכון, הכל רגשי. אני כועסת שכמוך זה גם מפחיד אותי, לראות איך שהאור נשבר כשהוא פוגש את רסיסי נפשי.