עוד דירה,עוד מכתב,עוד כדור ואז נרגע.
אשכב על המיטה,אמזוג לי את המשקה והנה כל מה שהיה הכל מוקהה.
אני אוהב את איך שזה מתחיל,שונא שזה נגמר,איך הכל מרגיש שמותר,אז אמזוג עוד קצת כי כרגע לא אכפת מהמחר.
מפעיל את המוזיקה כ״כ חזק,צולל אל תוך הקליפ,רוקד לצלילי פולו ג׳י,הכל כבר עלה לי.
מגיע למסיבה שם החברים כבר מחכים,ממוסס עוד כדור במיים,חייב להיות במוד כשיגידו לי לחיים.
נכנס לרחבה,את כבר על הבמה,כל העולם לרגלייך,כבר כולם שמעו אודותייך.
אומרים שאבא שלך הוא ההוא,
ואחיך זה הזה,
ולך כל זה כלל לא משנה.
את בשלך רוקדת על העמוד,וכולם נפעמים מהמחזה.
ומכולם בקהל את בוחרת בי,מזמינה אותי למשקה?
״רק בתמורה לבמה איתי אתה עולה״.
אי אפשר שלא לציית לה,תבלע את זה,וזהו אתה
שייך לה.
אני מטושטש בקושי רואה דמות,רק בחורה באדום על עמוד.
עד סוף הערב אני אגרום לה לאהוב את עצמה קצת יותר,ולשכוח את ההוא שעליה ויתר.
סהכ אני עוד דמות במחזה,
ולי זה לא משנה,כל עוד יש לי ביד את המשקה.
