אני עירומה, על 6, קולר ורצועה, שיער אסוף, גאג טבעת. אני כלבה.
אני יושבת על הכרית שלי ליד הדלת, אני לא בטוחה כבר כמה זמן. כל דקה נראית כמו נצח כשלא מסתכלים בשעון.
כפות הידיים שלי נתונות בכפפות שאני מסירה רק לצורכי ניקיון המקלחת אחרי שאני משתינה במקלחון.
אני שומעת צפצוף רכב מבחוץ ונדרכת, אולי זה הוא? אולי זה הוא? הוא בא? הוא חזר?
חריקת שער מאשרת לי שזה נכון. שזה הוא.
אני מתיישרת ונמתחת, זזה מצד לצד ומנענעת את הישבן (והזנב שמחובר אליו בפלאג).
הוא פותח את הדלת ואני כמעט ולא מצליחה להישאר במקומי מהתרגשות.
אני רוצה לספר לו כמה התגעגעתי וכמה חשבתי עליו ועל זה שהתחככחתי על כל הרהיטים כשחשבתי עליו.
הוא מסיר את נעליו ואת המעיל ומניח את התיק בצד.
הוא מתיישב על הספה וקורא לי אליו.
אני 'רצה' אליו על 6 ומניחה את ראשי בחיקו.
'שלום קטנה, היה לך יום פורה?' הוא שואל ואני מתפתה לענות במילים, אבל אני כלבה טובה וכל מה שיוצא לי מהפה זה נביחות נרגשות וחצאי יללות ואנחות.
הוא מלטף לי את הראש, מעביר ידיים על גופי העירום, מושך קצת בקולר.
אני רוצה להגיד לו שאני מיוחמת. שאני צריכה אותו. אני מייבבת מעט ודוחפת את פניי למפשעה שלו.
'לא עכשיו, למקום.' הוא אומר ואני חוזרת לכרית שלי בחוסר חשק.
הוא לא שמח כלפיי? הוא לא התגעגע? הוא לא רוצה לדעת כמה אני רוצה?
הוא מתמקם למול המחשב ומסמן לי לבוא לרגליו, מניח לי כרית על הרצפה מתחת לשולחן.
אני מתיישבת על הכרית והוא מניח את כפות רגליו למול פניי.
אני מלקקת ומוצצת את אצבעות רגליו, נושכת קלות כדי למשוך את תשומת ליבו אך ללא הצלחה.
בכל נשיכה הוא מושך ממני את הרגל ונוזף בי.
אני רק רוצה תשומת לב! ממנו! הוא לא היה בבית נצח...
הוא מניח את המחשב בצד וקורא לי לעלות לספה, אני מתכרבלת לצידו והוא מלטף אותי בזמן שהוא מנהל שיחת טלפון.
מאוחר יותר יוציא אותי לטיול.. אולי ביער..
אני מחכה לזה כל כך....
●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●
בשיחה עם נפש יפה, ניתן לי 'אתגר' ,
לכתוב המשך למשפט הראשון...
מה אתם אומרים?
עמדתי באתגר.