|
|
|
זמן
שקט
מוסיקה
טיפוח עצמי I wonder if you can
אומנות find the
בדסמ hidden I love you
בית
In case it wasn't clear, you are my home
תודה על הבית והמקום והזמן והשקט❤️🌹
תודה על עתיד והבטחה וביטחון❤️🌹
תודה עליך❤️🌹
בלילות הם מבקרים אותי.
פרצופים וקולות מהעבר.
כאלה שהגיוני שיבואו וכאלה שלא.
הם דוקרים בסכינים חדות וקורעים חתיכות בציפורניים ושיניים.
מעלים באוב חששות וכאבי לב ישנים.
כנראה התאריך הוא הגורם.
זה לא נהיה קל יותר.
במיוחד כשבחרתי בי.
אז בלילות הם תוקפים
כמו סוהרסנים.
כבר עדיף להיות מותשת.
גיוזה שרימפס וירקות ברוטב חמאה, סויה וקארי ירוק.
טעים לי
של שקט טהור ורוגע
מחמאות לפלא שצילם את התמונה
Thank you my love for capturing this moment
וג'וינט של סטלנית בת 31 עם חיוך מתוק וחוש הומור מעוות.
אתמול אני מסתובבת עם חבר שלוש וחצי שעות בנווה צדק עם בקבוק יין ומוצאת את עצמי לא מצליחה להשחיל מילה. או להתחבר במיוחד לתוכן.
סיור היסטורי מאוד מעמיק ומעשיר והמח שלי נוזל למחוזות אחרים.
הוא מספר על משפחות המקימים של השכונה ומראה לי את הבתים שלהם מבחוץ ואת סוזן דלאל ואני תוהה האם ה'דאנג'ן' במרכז הרחבה הוא צינוק אמיתי או סתם בור מים חתום בסורגים.
השמות של המשפחות ננעצו לי במח אז כנראה למדתי משהו בסיור.
חזרתי הביתה שיכורה מעט ורעבה מאוד.
עם כל מיני מחשבות סוטות תפסתי את עצמי מאוננת במרץ לפני שהלכתי לישון.
היה מתוק.
לאונן שיכורה זה כיף.
והנה תמונה לשיפור המורל:
מסתבר שכשמשמינים, נהיה תחת...
אני מחבבת את זה מאוד.
פוסט בלי פואנטה.
לילה טוב כלוב
ולפעמים מתקדמים קדימה.
לאן אתם בוחרים ללכת?
נעים לי
חג עצמאות שקט ונעים לכולם
פרח/יהודה פוליקר
שם, בעפר ותכלת
חלקת שלום ישנה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.
את החיים לקחו לך
הו, מלחמות קדושות
מלאכים בכו לך
בעיניים יבשות.
את חיוכך, תינוקת,
קברו באדמה
איך צומח שקט
מתוך המהומה.
מי שלחץ על הדק
דם את ליבו מכתים
במלחמות לצדק
גם ילדים מתים.
את החיים לקחו לך...
שם, בעפר ותכלת
חלקת שלום ישנה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.
את החיים לקחו לך...
וחלומך ברוח
חרוז למנגינה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.
נשברתי כשהקריאו את פרח.
התמוטטתי כשהקריאו על הקידוש בגן עדן.
מבטיחה לפרסם את השיר כשאמצא אותו.
יום עצוב תמיד והשנה במיוחד.
תחבקו את אהוביכם תמיד, ספרו להם כמה אתם אוהבים אותם.
אף אחד לא יודע מתי תהיה הפעם האחרונה.
אני מוצאת את עצמי מחייכת בכיף כי היא מקסימה ומעניינת,
ותוהה עם עצמי מתי אגמל מאובססיית הזרע שלי וארשה לעצמי להתמסר לאלילה עוצמתית ומיוחדת.
היום זה לא יקרה..
אבל אולי, מתישהו...
ובינתיים אני נמסה לשלולית כשאני קוראת את המילים שלה (אישה חכמה וחדה וכל כך מעניינת) ומריירת על המבנה היפהפה של הגוף שלה (קנאת שדיים.. מישהי?)
שאלה לנשלטות:
קרה שעברתן משולטים לשולטות?
