"גם אם אעוף אני לא אאבד"

פיטר רוט, יהלי סובול, ספי אפרתי ושחר אבן צור זקנים, מאפירים ועייפים אבל עדיין נותנים בראש.

היה חם, רטוב ודביק אבל הקהל קפץ ושר יחד עם הלהקה.

צרחנו כאחד "ככה את יפה" במכה אפורה.

התחלקנו לקולות והרמוניות בפצעים ונשיקות.

הצטמררנו בכל החבר'ה.

קפצנו בעל הרצפה.

בכינו בשמלה ממדריד.

קהל אחד

להקה אחת

עם אחד

היינו במסיבה

עכשיו נוסעים חזרה

הגשם דופק בחלון

הלחי שלה רטובה.

אני ראיתי אותה

איך היא שמחה עם כולם

בלילה אני נהיה רע

והיא נהיית יותר טובה

בלילה היא יותר טובה.

לא יודע לומר מה הולך לקרות

אם זה ריח של סוף, או רק תקופת מנהרות

מקווה שהשנה נזכר במנגינה.

כוסות חצי ריקות

תקליטים בלי עטיפה

הלכלוך שנשאר אחרי

מה אני יכול להגיד?

לפעמים אני מעל הגלים

לפעמים אני מתחתם

אבל בכל מקרה

אני אוהב את הים.

לא יודע לומר מה הולך לקרות

אם זה ריח של סוף, או רק תקופת מנהרות

מקווה שהשנה נזכר במנגינה

מקווה שהשנה נזכר במנגינה

תקליטים בלי עטיפה

מה אני יכול להגיד?

היינו במסיבה

אני ראיתי אותה.

□□□□□□□□□□□□□□□□

השיר הזה בן 30 שנה ורלוונטי מאי פעם.

וכיאה לעם ישראל, מעלים את זכר ההרס והאובדן על ראש שמחתנו ולא שוכחים את החטופים והחללים.

Bring them home now

🇮🇱

אני מדוושת בדרך למשרד

מהצד השני של הכביש חונה משאית פירות לפרוק סחורה.

שני מגודלים רואים אותי מדוושת ואחד מהם מטיח בי בכל הכוח בננה.

בננה ירוקה וקשה.

הבן של-אלף-זונות-של-חמאסניקים-שימות-אמן-האפס פגע לי בירך בכזה כוח שכמעט נתקעתי ברכב מימיני.

פאקינג בננה.

נשאר סימן על הירך 

ואני קצת בוכה.

מה לעזאזל קרה לי עכשיו?

מצליח למישהו השיטה העצובה של לשים "תגובה ל" בכותרת של האדומות שלכם?

אם אני רואה "תגובה ל" אני ישר הולכת לבדוק היסטוריה.

ולרוב היא מראה חודשים ולעיתים שנים שמר בחור שולח הודעות ואני לא עונה.

תעשו לעצמכם טובה, אל תנסו לעבוד עלינו.

מערכת יחסים שמתחילה בשקר, גם אם הוא קטן ומגוחך, היא לא מערכת יחסים טובה ובריאה.

ואנשים.. תקראו קצת.

כולם כאן כבר הבינו את העיניין של "פתוח/ה להיכרות חדשה" ואצלי אין את זה!

תניחו לי.

אני לא מעוניינת.

מה שנראה לאחד כסיוט מתמשך, נראה לאחר כהצלחה מסחררת.

מה שנדמה לאחד כאקט של נימוס, נראה לאחר כשקר גס.

מה שהאחד חווה בצורה מסוימת, נחווה אצל האחר בצורה אחרת.

לא תמיד הכל שחור ולבן, חוויות הן עיניין סובייקטיבי לחלוטין.

לפעמים עדיף להגיד "טוב שנגמר. זה לא היה לטעמי" ולהתקדם הלאה בחיים.

אז על הבוקר הזה, שעוד לא התחיל וכבר בא לי קשוח, זה בדיוק מה שאני אומרת.

לסדר

לנקות

ולנוח

מרגיש לי שמה זה כיף לאדון פלאפי.

גוסטר זבל יקר

זו תזכורת שיש לך חוב לשלם.

כי אתה בן אדם שאין לו מילה.

ומגיב רק כשמאיימים עליך ורק כשמדברים אליך ברע.

אז טיפה של בושה נטולת שם ופנים

הולכת רחוק מאוד.

השעון מתקתק 

ויש הרי מי שקורא ויודע

בדיוק על מה אני מדברת.

מהם אתה כבר תתבייש.

תחזיר את חובך

וככככככל זה יעלם.

ואם לא? חכה חכה.

הקארמה כבר תשרוף אותך חי על כל הנשים שפגעת בהן.

פפפפ

מסתבר שההבדל בין אהבה בלתי מתפשרת לשנאה יוקדת, זה גוסטר אפס בלי מילה.

אוף כמה עצבים על הבוקר.

שהתפוח הירוק ביד שלו הוא בכלל אדום.

ולא באים להתנצל שנה וחודש לאחר מעשה.

אם לא רצית שמשהו יקרה - הוא לא היה קורה.

אנחנו לא מזיינים בטעות. 

אנחנו לא נכנסים למערכות יחסים שאנחנו לא רוצים בהם.

ואם לצטט אותך מותק, אתה אמרת במילותיך שלך:

"אני רוצה לתת לזה סיכוי." 

אז נתת וזה התפוצץ לך בפרצוף.

אל תחזור אליי לבקש סליחה שנה אחרי.

אני לא בחירה משנית.

עשית ממני כזו?

אז אתה לא בחירה ראשית שלי לעולם.

אתה שרפת את הגשר 

אני? מחזיקה פח דלק לזרוק עליך אם תנסה לבנות אותו שוב.

איזה כיף כשטעות מן העבר מנסה לקרות שוב.

אל תתנו לה לקרות.

זה תמיד מייצר בעיות ומשקעים.

כשאתה נוטש בנאדם אחרי שטענת שאתם חברים - אל תצפה שלא יהיו לו רגשות שליליים כלפיך.

כשאתה נעלם כמו לא היית לחצי שנה, אל תצפה שיהיו נחמדים אליך.

אל תצפה שתוכל לבוא ולתרץ את ההתנהגות הנמוכה והמסריחה שלך כי לצד הנטוש כבר לא יהיה אכפת.

במיוחד שבת הזוג שלך הייתה צריכה לחרטט תירוצים בשמך לפני חצי שנה יא חתיכת גוסטר מזדיין ועלוב.

על עוולות משלמים וחביבי- אתה פאקינג עוול מהלך.

אם היה לך אכפת היית מסביר את עצמך לפני חצי שנה,

לא שולח הודעה חצי מגזלייטת ב4 וחצי בבוקר אחרי שקיבלת הודעה שמודיעה לך שאתה גם זבל וגם נצלן.

יש לי רגשות קשים כלפיך כי אתה פגעת בי.

כי אתה נטשת בלי להגיד מילה.

ועכשיו אחרי שאמרתי לך שיש לך חובות לשלם וזה יקרה עכשיו אחרת הקארמה כבר תשלם לך אתה מתעורר?

מעט מדיי מאוחר מדי.

נגמר.

תתבייש לך

קצת רקע:

אני עובדת בחברה גדולה ומנהלת מידע של ארבעה צוותים במקביל.

בנוסף לצוותים שלי, יש צוותים נוספים שאין לי קשר אליהם ביום יום. מנהל אחר אחראי עליהם.

אחד המנהלים מעליי החליט שנעשה עוול ותיק לקוח שהיה צריך להגיע לאחד הצוותים שלי הגיע לאחד הצוותים של המנהל השני.

מיד הוא פצח בשרשרת הודעות, כולן כועסות, רובן בטון צורם ובמילים לא נעימות, חלקן האשמות של ממש.

אחרי שהבנתי מה לעזאזל הוא רוצה ונתתי לו תשובות שהכעיסו אותו כי הוכחתי את צדקתי, הוא עבר לדממת אלחוט ואני עדכנתי את המנהל הישיר שלנו במה שקרה.

והודעתי שאני גם ממש לא מעוניינת בהתנצלות (בעיקר כי אני יודעת שלא אקבל התנצלות כנה)

אבל אני כן אשמח אם המנהל שלי יושיב את הכפוף לו רגע מול מה שכתבתי לו שיבין למה אני רותחת.

אחרי שהמנהל הישיר שלי הושיב את אותו נאד דמוי אדם וקרא גם את השיחה המלאה בינינו הוא שלח את הנאד להתנצל.

ההתנצלות הייתה כמובן, נטולת כנות וכוונה, כצפוי.

"אני מתנצל אם נפגעת ממני אבל.."

אז נכנסתי באבי אביו, על 1000, מוכיחה שוב את הטענות המאוד מוצדקות שלי.

הוא קרא לעומק, שתק שלוש דקות שלמות,

ואז כתב " סליחה ***, אני יודע עכשיו לפעם הבאה."

עניתי לו שאני מעריכה שהוא עצר ואשכרה קרא והפנים.

ואז אמרתי בקול, בלי לשים לב, "שב בשקט. אפס"

מקבילי בתפקיד (זה שמנהל את הצוותים האחרים) נחנק מצחוק.

Nobody gaslight baby