פיטר רוט, יהלי סובול, ספי אפרתי ושחר אבן צור זקנים, מאפירים ועייפים אבל עדיין נותנים בראש.
היה חם, רטוב ודביק אבל הקהל קפץ ושר יחד עם הלהקה.
צרחנו כאחד "ככה את יפה" במכה אפורה.
התחלקנו לקולות והרמוניות בפצעים ונשיקות.
הצטמררנו בכל החבר'ה.
קפצנו בעל הרצפה.
בכינו בשמלה ממדריד.
קהל אחד
להקה אחת
עם אחד
היינו במסיבה
עכשיו נוסעים חזרה
הגשם דופק בחלון
הלחי שלה רטובה.
אני ראיתי אותה
איך היא שמחה עם כולם
בלילה אני נהיה רע
והיא נהיית יותר טובה
בלילה היא יותר טובה.
לא יודע לומר מה הולך לקרות
אם זה ריח של סוף, או רק תקופת מנהרות
מקווה שהשנה נזכר במנגינה.
כוסות חצי ריקות
תקליטים בלי עטיפה
הלכלוך שנשאר אחרי
מה אני יכול להגיד?
לפעמים אני מעל הגלים
לפעמים אני מתחתם
אבל בכל מקרה
אני אוהב את הים.
לא יודע לומר מה הולך לקרות
אם זה ריח של סוף, או רק תקופת מנהרות
מקווה שהשנה נזכר במנגינה
מקווה שהשנה נזכר במנגינה
תקליטים בלי עטיפה
מה אני יכול להגיד?
היינו במסיבה
אני ראיתי אותה.
□□□□□□□□□□□□□□□□
השיר הזה בן 30 שנה ורלוונטי מאי פעם.
וכיאה לעם ישראל, מעלים את זכר ההרס והאובדן על ראש שמחתנו ולא שוכחים את החטופים והחללים.
Bring them home now
🇮🇱