לפני שנתיים. 16 בנובמבר 2022 בשעה 19:05
מגיעה הביתה ומוזגת לי כוס יין.
מגלגלת סיגריה ריחנית ומתיישבת במרפסת,
נעלי בית, סווטשירט ענק ותחתונים.
הדוד דלוק כי היה אפור והאף מטפטף כי היה קר.
שמחה שהיום הזה נגמר.
קמתי בבוקר מאוד לחוצה, מעופפת מעט ודי בוכיה.
היום לא היה יום לצאת מהבית.
ויצאתי בכל זאת - כל הכבוד גורה, גאה בך.
ואפילו לא בכיתי רוב היום.. נראה לי. אולי דמעתי קצת.
הצלחתי לעשות את העבודה שלי בערך, מחר יום חדש.
הבנות שקטות מאוד..
לא ששות לתפוס רגע פיקוד.
מצבי טוב...?
רבע נחמה.
הגיע הזמן להרים טלפון. מהר. דחוף.
מחר?
מחר.
ועכשיו לבכות קצת.
זה מנקה
מנחם.
