לפני שנה. 24 בינואר 2023 בשעה 9:14
מתוך החושך היא עולה, מדרגה מדרגה, בטפיפות רפות ושקטות.
שולחת אצבעות רועדות אל ידית הדלת, מחייכת לעצמה כשמגלה שהדלת אינה נעולה.
אני חשה בנוכחותה רק אחרי שהיא מניחה את ידה על כתפי, עיניה מביעות אהבה ורצון, אך שפתיה אינן מסגירות כוונות. קל להסתיר כוונות כשלא מחייכים.
האם אני עד כדי כך שקועה בעצמי שלא הרגשתי אותה מרחפת מעליי? נדמה כי התשובה היא 'כן'.
היא מעסה באצבעות קרות וחדות את כתפיי וצווארי, המגע שלה פרקטי וקר. מנוכר. היא כאן עם מטרה.
מוזר שהיא כאן, מוזר שהיום, מוזר שעכשיו.
היא כאן וגם אני כאן.
אולי הצורך מתגבר על הרצון.
אולי מוקדם מכדי להימנע ממתנות שניתנו לי בשתי ידיים אוהבות.
בוקר טוב מתוקה.
טוב שבאת.
