אבל הנה אני מוצאת את עצמי פה שוב, אחרי תקופה מאוד ארוכה שלא היה לי שום חשק או צורך להכנס לכאן.
אולי החמימות שבה אני מתקבלת פה כל פעם שאני טורחת להציץ עושה לי את זה, יש משהו מאוד חביב בחמימות מזרים מוחלטים.
מה גם שהאתר הזה נותן לי הפוכות פה ושם שמפתיעות אותי (ראו ערך חה...).
פעם היה לי הרבה יותר קל לכתוב פה בלוג, אולי בגלל שלא הכירו את מי שנמצאת מאחורי הכתוב, היום זה קצת שונה, אפילו מדכא לפעמים, גורם לי לחשוב על לפתוח ניק אנונימי שיברבר פה בחופשיות, אבל אז אני חושבת שוב ומכמה סיבות מחליטה לא לעשות את זה.
בכל זאת אני צריכה איזו פלטפורמה שבה אוכל לפרוק את המחשבות שלי, את התהיות שלי (במיוחד בתחום הזה) עדיין מנסה למצוא פתרון לנושא.
ועכשיו למיטה
אולי שינה טובה תניב תוצאות ותוציא אותי מכל המחשבות המיותרות הללו.
לילה טוב
who ever you are
תראי מה עשית...
בעקבות חשיפה לא רצויה הלך הבלוג הישן....זה החדש, נא לא להרוס !
חה !
אוטוטו מגיע
אני בהלם
אני נזכרת בעידודים שקיבלתי פה לקראת ה 30 המאיים
הוא עבר חלק
נראה איך זה יעבור
יש לנו עוד כמה ימים עד......
אמאלה, אני כבר לא ילדה O_O
תנו לי כמה דקות ונופלות לי הפטמות מרוב קור...
זה יום מושלם בשביל פוך, בטח לא בשביל להסתובב בחוץ ובטח ובטח לא יום לעבוד עד 21:00 (כמו היום שלי...)
אהההההה
שמישהו יספר לי משהו שמח בבקשה...
יש לי אמא מתלהבת, היא החליטה לערוך היום "טקס הדלקת נר שני" אצלה בבית, אני אפילו סוגרת את החנות מוקדם היום כדי להספיק להגיע למאורע, מקווה שזה יהיה שווה את זה מבחינת כיבוד, לא הספקתי לאכול צהריים היום ואני גוועת ברעב !!
לסופ"ש אנחנו מתכננים קפיצה לצפון, הילדות של אפיפון אצלינו, אז החלטנו לארוז את כולם, כולל פאנגול ולנסוע לצפון לטיול, גם בשביל העיניים וגם בשביל הרגליים : )
חייבת לציין שלא יזיק לתחת העצום שגידלתי איזו הליכה קצרה, או ארוכה, אז למה לא לעשות את זה ברקע ירוק של הצפון...
כפיתי על אפיפון להבטיח לי שכל ערב נעשה לפאנגול טיול משותף, שלושתינו צריכים את זה, רק יוצא שכל ערב איכשהו האפיפון מתחמק מזה, אם הוא לא בא, הולכת לי המוטיבציה לקיבינימט ואז הכל משתבש, חייבת למצוא דרך לגרום לו לבוא איתי, טוב, יש לי זמן לחשוב על זה עד הערב, נראה מה יהיה. (אולי אם אני אציע לו על כל חצי קילומטר ספנק הוא יזרום...)
דעתכם בבקשה...
מה איכפת לי אם יש לכם בעיות ?
למה להתעקש לשתף את כל העולם ואחותו במערכת יחסים שלכם ?
יש לי שני חברים בפייסבוק (שאני לא אציין את שמם..) שכל יומיים משנים סטטוס בנושא זוגיות, זה לא הדבר הכי מעיק וילדותי בעולם ?
אשכרה כל יומיים יש לי על הקיר שינוי מצב סטטוס שלהם, יאללה, תתבגרו ותלמדו להשאיר את הכביסה המלוכלכת בבית עד שהיא תנוקה.
עיצה קטנה לכל המגיבים בפייסבוק, בנושאים כאלה, לפעמים עדיף פשוט לשתוק, אתם לא יכולים לדעת אם מחר המצב שוב ישתנה בינהם וחבל סתם להתלכלך...
אני באופן אישי מאמינה שאין דבר כזה "פרידה זמנית" אם נפרדים אז די, חלאס, צריך להמשיך הלאה ולא להסתכל אחורה.
עם האקס שלי עשיתי את הטעות של להפרד ולחזור אחרי כמה חודשים ויצא מזה רע, יש משהו לא בריא בקטע הזה של לחזור אחורה, אני מאמינה בלהתקדם.
זה בדיוק מה שאני כרגע מייעצת לחברה שעברה פרידה קשה לפני כחצי שנה ולא מצליחה לזוז קדימה, היא לגמרי שקועה במה הוא עושה, איך הוא ממשיך הלאה ולמה היא כזאת מסכנה...
אני חייבת לציין שזה כבר די מעיק, עברו כבר 7 חודשים, הגיע הזמן לקבור את המת !
חוצמזה, יש לי צרבת איומה !!!
מה שלומכם ?
טוב, אז לא צריך לצפות ליותר מידי, עם זה אני עדיין מסכימה, אבל מסתבר שיש הפתעות...
הגענו להורים שלי בערב, אני כולי אש ותמרות עשן, מוכנה לרצוח מינימום, משום מקום הגיעה לי ההפתעה, מסתבר שאמא שלי כל היום השקיעה באירגונים ליומולדת שלי...
בלונים, זיקוקים, עוגות, צומי מפה עד להודעה חדשה, מבול של טלפוני איחולי מזל טוב, it was all about me : )
אחותי הכינה לי עוגת יומולדת כמו של ילדים, שוקולד בסיסי, קרם מלמעלה, סוכריות צבעוניות, הכל כמו שצריך, האחיינית המהממת שלי כתבה לי שיר מהמם !!! והביאה לי שרשרת מתנה, כמעט אכלתי את הילדה המתוקה הזאת.
היום ארוחה שווה להפליא בדיקסי, אלכוהול טוב, חברה מעולה.
לסיכום :
להוריד את הציפיות מומלץ, כי לא תמיד כולם יעמדו בהן
אבל בשום אופן לא לוותר על הפינוק הזה של יום הולדת !!
אז הנה, עוד שנה עברה לה, עוד שנה שאני טורחת לעדכן את שוכני הכלוב שאני מזדקנת...
שמחה רבה ? שאלה מצויינת, אין לי תשובה בינתיים.
אתם מכירים את הקטע הזה שמפתחים המוני צפיות מאנשים לקראת יום ההולדת שלכם ?
לא יודעת מה הקטע, אבל אני בן אדם שמאוד אוהב לתת לאנשים להרגיש הכי חשובים בעולם ביום המיוחד שלהם, לצערי לא ככה חושבים האנשים הקרובים אליי.
היו שנים בהם שכחו את יום ההולדת שלי, כן כן, אפילו ההורים...
עד עכשיו קיבלתי רק שלושה טלפונים עם איחולי מזל טוב, אחד מהם אפילו היה כדי לבשר לי שאחיין שלי חולה ולא יגיע כנראה לארוחה המשפחתית (חגיגת יומולדת משפחתית) מה שאני חייבת לציין ביאס אותי, ילדים קטנים מגיבים הכי כיף לדברים כאלה ומעלים את המצברוח פלאים.
כנראה שאני צריכה להסיק שחבל לחגוג יום הולדת, חבל להפוך את היום הזה ליום מלא ציפיות, אני מתאכזבת 😒 אני חולת שליטה וזה אחד מהדברים שאינם בשליטתי, זה מדכא !
אז ככה, עובר לו עוד יום הכי רגיל בעולם, בלי שום דבר מיוחד, חוץ מהעובדה שגדלתי בעוד שנה.
ולא, הפוסט הזה לא במטרה לסחוט ברכות יומולדת, אז אנא אל תטרחו.
בזאת אני מפסיקה לצפות לדברים מאנשים ומה שיהיה, יהיה. (או שלא)
ודרך אגב, למי שלא רואה, כרגע 1-1 בין דרום אפריקה למקסיקו.
ירדתי היום בצהריים עם דנה לטיול, משום מקום קפצו עלינו שני עורבים מנוולים.
הם עטו עלינו בעודינו מטיילות לנו להנאתינו ומחפשות פינה מוצלת לקקא טוב של צהריים.
דנה נבהלה בהתחלה ואז ניסתה לתפוס אותם, אני די נבהלתי ונפנפתי בידיים כמו אחוזת דיבוק, אני בטוחה שאם מישהו ראה אותנו הוא היה בטוח שמשהו רע עובר עליי...
מאז אני מפנטזת על לתפוס איזה עורב ולשחוט אותו בשלל צורות.
יצאתי עכשיו לעשן וראיתי עורב מתעופף לו באיזור, מייד עלתה בראשי מחשבה על איך אני תופסת אותו והופכת אותו לעורב כפרות.
משום מה אף פעם לא אהבתי ציפורים, כנראה שהיצ'קוק חדר לתת מודע שלי בצורה מאוד עמוקה.
חוצמזה, התמכרתי ל"עספור" נשארו לי עוד 7 פרקים !
כל טיפוס שם - דבש !