אתמול התעוררתי עם כאבראש נוראי.
שיחת טלפון קצרה והופ אני ביום חופש.
אז התעוררתי לי בכיף, ירדתי עם דנה, קניות, ענייני בית וכו.
בישולים בצהריים, האפיפון הפתיע אותי וחזר מוקדם מהצפוי, הוא תפס אותי באמצע כל ההתעסקות הביתית הזאת וזה עושה לו את זה הסוטה.
אחרי שאמרתי לו מה המסקנות שלי מהיום חופש הזה (שאני לא רוצה לעבוד יותר!!! רק אם יבוא לי...) הוא ממש נכנס לזה.
התחלנו לפנטז איך אני כל היום מבשלת, עושה כביסה וכלים (לנקות שהעוזר ינקה, אני שונאת!) והוא מגיע בסוף יום עבודה (בכל זאת אם הוא המפרנס היחיד בבית שיעבוד התולעת), אני מגישה לו אוכל, משקה אותו, מפניקה אותו ואז אני אומרת לו שעכשיו תורי...
תכלס, הייתי מתה שיהיו לי האמצעים להשאר בבית כל יום. להיות עקרת בית (בלי החלק המעצבן של הילדים), לחיות חיים שקטים כאלה כמו שחיו פעם.
אני מסכימה עם האימרה שמקומה של האישה במטבח (אוכלת!!)
נו, אז מתי כבר יורידו את גיל הפנסיה של נשים ל 33 ? כי אני ממש תיכף שם...
אף פמיניסטית לא נפגעה במהלך כתיבת הפוסט הזה (אז בואו לא נשנה את זה.)
מכיוון שאנ לא רואה את זה קורה, אני צריכה תכנית חלופית
התעשרות זריזה !
לפני 15 שנים. 23 בפברואר 2009 בשעה 15:41
