תראי מה עשית...

דפקתי אחת כזאת שהרבה זמן לא היתה לי.

אין לי מספיק אנרגיות בגוף.

בין המחזור המייגע הזה, ובין הדימום השני הבלתי מוסבר שעובר עליי, אין לי אנרגיות בכלל.

אתמול הלכתי לרופא לבדוק את הנושא.הזמנתי תור אצל מומחה, אין לי עצבים לעבור כמה רופאים בשביל אבחנה, אני הולכת ישר למומחים...
אז המתנתי שעה וחצי בתור, מסתבר שקופות החולים החליטו על חוקים חדשים, אנשים מעל גיל 80 ותינוקות מתחת לגיל שנתיים נכנסים ללא תור, אז כמובן שכשהגעתי קיבלתי מספר, מספר המזל, 14 !
המתנתי יפה, מספר 8 נכנס, רק עוד 6 למנאייק, לא נורא (כך חשבתי), אחרי חצי שעה, נכנס מספר 9, חדר ההמתנה מתמלא עוד קצת, כמה ישישים, שני תינוקות, לא הייתי מודעת לחוקים ופתאום אני שמה לב שיש לי עוד כשמונה אנשים בתור לפניי.
היה מעיק, אני מודה, חשבתי שאם אני לא חולה במיוחד, מכאן אני אצא חולה ללא ספק.
הנה, סופסוף הגיע תורי !
נכנסתי פנימה, הרופא נחמד, אפילו מקסים, הוא שולף איזה משהו דק וארוך, אומר לי לפתוח את הפה, לבלוע, מחדיר לי את הצינור שלו, אני עוד שניה מתעלפת, כמה זמן לא התמודדתי עם צינור בכזה אורך...
אני רגילה שמשהו נכנס לי לפה, אפילו לגרון, אבל לאף ?!?
אז כן.
דחף לי לאף, משם לגרון, תחושה מזעזעת, מזל שהוא השפריץ לי קודם באף, התחושה מתערפלת, אני בולעת כמו מקצוענית, הוא שולף אותו החוצה בהנאה, נותן לי ליטוף על הכתף, "זה נגמר" הנה טישו, תנגבי ובואי לשולחן.
אני מנגבת, מקנחת ומתיישבת מולו, "ובכן גברת המפקדת, אני לא יודע מה יש לך, תחזרי עוד שבועיים, נראה אם את עדיין חיה " הוא מחיייך, אני לא כל כך...
מה עם הדימום דוקטור ?
תשתדלי לא לקנח את האף, תשפריצי פעמיים ביום מזה (הוא נותן לי מרשם לאיזה תרסיס אנטי אלרגי), תחזרי אליי עוד שבועיים נראה אם זה מתפתח למשהו רציני יותר.
תגיד לי דוקטור, כל הדימום הזה לא מסוכן ?
"אני לא יודע, בגלל זה אני רוצה לראות אותך שוב. (אחרי שהוא יחזור מחופשת סקי כמו ששמעתי את הפקידה שלו מקשקשת בחוץ)
טוב, תודה רבה, היה לא ממש נעים, מחייכת בנימוס ויוצאת מהמרפאה.

אז אני עדיין מדממת משני קצוות, לפחות אחד מהם ידוע ממה.

מקווה לטוב