תראי מה עשית...

כשהייתי צעירה יותר, אני מדברת על צעירה, סביבות גיל 10 עד 19, הייתי גרופית רצינית מאוד.
הייתי רודפת אחריהם לכל חור בארץ ממש.

החיים שלי סבבו סביב שלומי, יובל, איגי, מייקל ואבנר.

חלקם גרו ברמה"ש, אז הייתי אורבת להם ליד הבית, מקווה שהם יצאו, מידי פעם זה גם עבד.
זאת היתה תקופה מדהימה שחלקתי עם אחותי הגדולה, גם היא היתה גרופית אדוקה.
במחשבה נוספת, אני חושבת שתרם ליופיה של התקופה היתה העובדה שהיא היתה עם אחותי, חלקנו משהו שקרב ביננו ממש.

אתמול בלילה, בסביבות 1 מצאתי את עצמי מדפדפת בין הערוצים, נתקלתי ממש במקרה בתחילת תכנית בערוץ 1 המיתולוגי.

שם התכנית : "משינה - הופעת פרידה"

נשבעת לכם, עברה בי צמרמורת.

למרות איכות ההקלטה והסאונד הנוראיים של ערוץ 1 ולמרות שעברו כבר 14 שנה מאז הפרידה הגדולה, הייתי מרותקת לטלויזיה, מקווה לראות את עצמי שם בקהל העצום של 40,000 איש שבאו להפרד מהלהקה הכי שווה אי פעם בהסטוריית המוזיקה הישראלית (לטעמי).

מצאתי את עצמי מזמררת להנאתי עם כל שיר, אני זוכרת את כל המילים בעל פה !!! כבוד !!
מגבירה את הווליום, יודעת שהאפיפון לא יתעורר מזה ושרה מכל הלב.

חזרו אליי כל ההופעות שהייתי בהם, הצפיפות, ריקודי הפוגו הבלתי נשכחים, המצתים שנדלקו בכל שיר שלישי, הצרידות הנפלאה, הרגשת החופש, פסטיבל ערד ההוא, זה שמשינה לא עלו להופיע בו בסוף, תקופת ההתבגרות היפה שלי, זה היה מקסים.

זה עשה לי חשק קשה לעוד !

אני כ"כ רוצה ללכת לעוד הופעה כזאת, של משינה כמובן, להזרק על הדשא בפארק הירקון עם האפיפון, להרגיש שאני משתפת אותו באהבה גדולה מאוד שהיתה חלק מחיי תקופה ארוכה.

אוח, השירים האלה עשו לי משהו נעים בפנים.

הווו משינה, התואילו להופיע שוב ? בשבילי ???

שלכם,
גרופית מתלהבת.