תראי מה עשית...

בלוסום​(לא בעסק) - אהובתי... כמה שזה קשה לאבד, גם אנשים וגם חיות מחמד. הן נהפכות לחלק מאיתנו, לחלק מהמשפחה שלנו. תני לעצמך זמן להתאבל! זה קרה רק לפני זמן קצר מאוד.
דווקא אני נגד ה"עצור" הזה - תני לעצמך להוציא את הרגשות החוצה. אל תדחיקי אותם פנימה, כי זה רק מוביל לדברים לא טובים בסוף, למקומות של אשמה בנוסף להכל.
אוהבתותך מלאן, קבלי טונות חיבוקים על הדרך, והרבה נישוקים גם. }}}{{{

המפקדת​(לא בעסק) - תודה לך מקסימה אחת !! } { } {
אני חייבת לעצמי קצת זמן להתאבל באמת, כמה שאני מודעת לזה, זה עדיין קשה לי, אני לא טובה בפרידות לתמיד :-(

בלוסום​(לא בעסק) - היתה לנו כלבת רוטווילר. היא גרה איתנו שנים. עברה איתנו טיול לחו"ל, חזרה לארץ, ונהיתה מאוד חולה. הגידולים שהיו לה היו אמנם שפירים, אבל היא הם מיררו לה את החיים, מה גם שהיתה גזעית מה שדפק לה את השלד לגמרי וכך היא פשוט צלעה יותר ויותר, ומצבה הגיע לכך שלא יכלה לאכול בכלל.
לא אלאה אותך בפרטים אבל ריחמנו עליה. היום היא קבורה ליד הבית של הורי (גרים במקום עם שפע של שטח חקלאי), ואני ממש זוכרת איך היתי עולה לקבר שלה ובוכה, מתגעגעת, מקללת למה היא מתה. ועם השנים זה התחזק. אין מה לעשות ככה זה בחיים - מתים בסופם. זה מעגל עצוב, אך הכרחי (תתארי לך את פיצוץ האוכלוסין שהיה נגרם פה אם לא היה מוות...).
אוהבתותך בחזרה }{
this too, shall pass.

המפקדת​(לא בעסק) - מואהההה עליך } {

בלוסום​(לא בעסק) - חיבוק בחזרה, אמיצה שלי.

ים_yam​(לא בעסק) - תני לעצמך את הזמן להתאבל.
אין דרך קלה להפרד ממי שאוהבים, וזה לא משנה כמה רגליים וכמה נשמות היו לו.
הזכרונות יחיו בך תמיד וגם אם עכשיו הם צובטים בלב בכאב - יום יבוא ותחייכי כשהם יגיעו, גם אם זה יהיה חיוך קצת עצוב לפעמים...
חיבוק ענק.
אוהבתותך המון!!!
}{