המצב הנוכחי כפה עלי שיגרה חדשה.
קיבלתי סוג של שבועיים חופש כפוי מהעבודה.
מזה הרבה זמן, פסח פנוי ככה. זה חלום של ממש.
אבל סגרו את כל הדברים היפים בארץ הזו. בעיקר את הטיולים.
כן, אני יודע.. אני יכול לטייל גם עם טילים מעלי. הסיכוי מאד קטן...
אין לי אף אחד על הראש שידאג ויניע אותי לא להסתכן בשבילים.
למרות דעתי על זה, הפעם בחרתי להיות זהיר.
חברת נפש הציעה לי נופש בביתה, בזמן שהיא בחופשה משלה.
אז ארזתי את הדברים החשובים,
הנעתי ת'אוטו המלוכלך מכל האבק והבאתי את עצמי למקום חדש.
בעיקר כי מעולם לא הייתי בבית הזה לבד.
שקט שכזה, עוטף במיוחד.
להיות פה לבד, על אף הרצון בחברה שלא צלח
הכנתי לי חפצים שיתעוררו גם אם בסוף זה יהיה רק אני .
מה בעצם חשוב לי בחיים. אילו חפצים שומרים אותי שפוי?
בעולם מטורלל של טילים, אזעקות, בדידות ושמיים אפורים
מחשב, בו אני כותב את מחשבותיי. על מקלדת אמיתית ולא של הפלפון הנייד.
בגדים, אביזרים שמאפשרים לי לשמור על הגוף בריא
מברשת שיניים , שתמיד נמצאת בתיק הנדודים
תפוח, תפוז וקצת עוגיות. לעיתים רק מספיק לי לשתות הרבה מים ולא לטרוף את כל המקרר.
למרות שהצלחתי לגרד פה טוסט נקניק מספק ביותר.
מרגיש לי כמעט מושלם
צריך להזכיר לעצמי שחג ומלחמה.
רגעי הזימה מעטים.
בכל זאת אין פואנטה אמיתית לפוסט. סתם ברבורים
תודה לאל שיש מוזיקה טובה,
שיחות טובות ונשים עם רגשות סביבי
אפילו רגשות שכאלה לכיווני...
כל הצרות שלי היום מסתכמות בלבחור שיר טוב לפוסט
נמצא