|
|
|
אני רעב
שום אוכל לא ישביע אותי
אני צמא
שום משתה לא ירווה אותי
הידיים שלי ריקות
שום שקית בקניון לא מתמלא את האצבעות.
חם לי
שום מזגן לא יצנן אותי
אני יבש
שום מקור מים לא ירטיב אותי
הפתרון פשוט
גוף לגוף בתוך חיבוק
אמלא את הלב
ארווה את חושיי
ארטיב לחי בדמעה של התרגשות
אצנן געגוע
וידיי יהיו
מלאות
בהתרחשות
אני רואה אותך חשופה מולי
צליל הרטט ממלא חלל
בו את מחללת עצמך לפניי
בפיסוק איברים או עמידה רופפת
הויברטור או הדילדו , גם אצבעות
מלטפות , מפסקות , חופרות
מעבירות את עצמך על הדעת
חשופה ככה מולי
בלי מסך
בלי מראה
בלי בד
רק עור, נוזלים וצורך עז
להרשים, להפנים שהעונג שלך הוא למעשה שלי
כי לא טעם בפה
לא הריח באף
מגדיר את מה שהמוח מזמן הפנים
עצם המחשבה להיות שלי
מעביר אותך את הסף
מטלטל את הגוף השביר
גלי העונג לעיתים מרגישים בלי אפשריים
בלי לתקוע בי אצבעות נזקקות
בניסיון נואש
להכניס ממני עוד
לתוכך
בלי סוף.
כיף לי .
כמה זמן עבר מאז שיכולתי להגיד את זה בלי "אבל" אחרי .
בעיקר ובייחוד, הכי חשוב
להסתכל בחיוב (+) על העתיד
שוב.
אל תחנוק לי את העיניים
אל תשווה אותי לעמקים
אל תצווה עלי טעמים
תן לי להריח צבעים
תגיד לי צלילים
תלטף אותי עם נופים
ארומה של נגיעות
סטירה עם דמעות
נתת לי לנזול
שתיקה רועשת
הכל סתום
הכל עובר דרך רשת
חבל של פרידות
מצבטים כמפלים
פלאג שמצר
על חדירה של רדידות
אלומה
בודדה
רוצה
אותך בתוך מחשבה
מפיצה אור רך
סוד גלוי לכל
צורך שלא יכול
סגול
לבן
עכשיו מעורער
נתקלתי היום בפוסט שגרם לי לחשוב
האם הטקסט שנכתב כאן הוא בעל אחריות
כשמסיימים מערכת יחסים. זה לא קל לאף אחד מהצדדים.
לכל אחד יש סיבות, תיאורים, רגשות, זיכרונות.
כואבים וכואבים פחות
כשנפרדים.. הרע עולה בגל גדול
כי אנחנו עצובים
גם כשאנחנו צוחקים.
אני זוכר כמה זיכרונות עלו בי כש...
וכמה כעסים עלו בי כשהזיכרון היה עוצמתי.
כשהתעוררתי ממנו המציאות הכתה במלוא העוצמה.
עדיין.. כשהזמן חולף, הזיכרונות לא הולכים לאיבוד
כי בכל הרע שעלה היה טוב. היה כיף. היה אושר.
ההחלטה עדיין נשארה.
עם ההחלטה הזו אני ממשיך לנשום
לנשוף.. להקיא לעיתים מילים , לעיתים למילים יש שובל של רגשות
רגשות שמבעבעים.
אני מאמין שדברים אינם קורים סתם
גם אם פגשנו באדם או אישה
שהניעו בנו איברים ותחושות
הזיזו אבק , עשו להם מקום בתוך הלב, הראש , המחשבות.
החלל הזה שנוצר בהיעדרם
מלווה בהמון כאב, גם הקלה
כי סוף מגיע אחרי החלטה
לא תמיד ברורה כשבעצמה.
זה משעשע..
אם אשאל כל אדם לאיזה תקופה הוא ירצה לחזור בהיסטוריה
יהיה קל למצוא את התשובה
אך אם אשאל אדם לאיזה תקופה בעתיד הוא ירצה להגיע
איזה אדם הוא רוצה להיות
שם.. צריך לחשוב.
אני מביט במילים
בפסיקים ובנקודות המפוזרות
תוהה אם יש בי עוד חלל למלא
בדברי שירה או הלל
לחיים הללו שמקיפים
נאבקים בכל כך הרבה מכשולים.
אני מביט מהחלון
סביבה כזו, עירונית
מכוניות ורמזורים.
אנשים ממהרים.
בטח מחכים להם, שם בבית.
הבטן אומרת את שלה
צריך גם להשביע את הגוף
לתת בו את מנת המזון הדרוש
לעזוב את נוחות המקלדת
לפתוח את הדלת
לתת לרוח להניע תלתלים
לתת מקום ליצרים האפלים
מה עם הלב
האם הוא מוכן?
האם התאחה מספיק
להתמודד עם פעימות העתיד
האם אוכל לפתח
רגש אהבה?
האם אסמוך עליה
שתדע איזה אוצר
הנחתי על שפת הדלת
שעליו היא שומרת
כמה זה פשוט
לקטוף אותך מעץ החיים
אחרי שגדלת וצמחת והבשלת
קליפה יפה, מושכת את העין
אך תמיד מסתירה את הטיב הפנימי
המיץ שניגר שלוקחים ביס
מתוקות
חלק חמוצות
חלק לא פה ולא פה. חסרות
חלק לא הבשילו
חלק הרקיבו
חלק יהיו בעלות צורה שונה
גדולה או קטנה מדי
שונה
מה לגבי הפרי שנפל מן העץ
יצא לדרך חדשה
או פשוט ויתר
נמאס לה לפרי שאת
לחכות שמישהו יבוא ויקח.
תחשבו על זה רגע
אם יש עץ או שיח פורח בסביבה
תמתינו דקה ותסתכלו
תהרהרו ותחפיצו.
כולנו רק רוצים להיקטף
ללא שליטה אמיתית
מי יקח בנו ביס
לעיתים אין בנו ייחוד
אחד מתוך הרבה
בסל , בארגז או בפרדס רחב
הטבע מסביר אותנו
בכל כך הרבה מובנים.
איך אני אוהב את ימי חמישי ...
תודה עולם .. על מוזיקה שעושה את הכל נסבל
למרות שהמילים עצובות.
המוזיקה מניעה
ובעיניי.. זה לא שיר עצוב בכלל
מוזר אנוכי
ולא אכפת לי...
גאה.
...It comming
Summer!
רמי היה מופתע מקשת הרגשות שעלו בו.
ששמע שיפית, נפגעה בתאונת דרכים ומאושפזת בבית החולים בו הוא עובד,
הוא אמר לעצמו שביקור קטן לא יכול להזיק.אחרי הכל עברו כמה שנים.
יפית הייתה ,אולי עודנה, ה-אקסית המיתולוגית.
אחרי שנתיים שרדף אחריה במסדרונות של האוניברסיטה,
הואילה להסכים לצאת איתו לדייט ושלוש שנים נפלאות חלפו.
הכל הרגיש טוב .
רמי היה מוכן לעבור לשלב הבא של היחסים.
אבל ליפית היו תוכניות אחרות.
כשרמי לקח אותה לדייט השבועי במסעדה יוקרתית הוא קיבל את הבשורה שיפית ממשיכה הלאה
בחברת גבר אחר שהכירה לפני שבועיים וגורם לה להרגיש מה שרמי מעולם לא עשה.
יפית היית מאושפזת בקומה שנייה , בבניין הראשון .
ייקח לו 20 דקות להגיע לשם ברגל אחרי העבודה. במקסימום הוא ימשיך לאוטו וידחה את זה ליום הבא.
הוא כבר דיבר עם מנהל המחלקה והאחות הראשית. גם אם לא יראה אותה. היא תקבל את הטיפול הכי אדיב.
בכל זאת רמי עשה הרבה טוב בכל מקום שעבד ופה זה לא יוצא מן הכלל.
אנשים נחמדים ורוצים לעזור כשיכולים.
רמי הזכיר לעצמו שאפשר להיות נחמד גם בלי שיקולים. אך הכאב העמום שהרגיש בצלעות לא הרפה ממנו כל היום.
הוא לא עישן מהבוקר. חושב שהמועקה הזו קשורה ליותר מאהבה ישנה.
רמי השתדל להפסיק לחשוב מחשבות נוראיות. תיהיה אופטימי תמיד אומרים לו
הוא שומע אבל לא מקשיב. שקוע בתוך הכוך האישי.
כשהגיע למחלקה לבסוף , הסיט את הווילון החוצץ והמראה שהתגלה לפניו היה ממגנט
החיוך, השיער, הקימורים.. למעט כמה חתכים.. היא לא השתנתה.
נשארה מושלמת כשהייתה.
אולי המשקפיים, אורך השיער, ריבוי השערות האפורות שפשטו בשערה
האם היא בטוב בכלל.. מעולם לא שלחה הודעה. אפילו לא שנה טובה.
יפית חייכה אליו חיוך כואב.
שזכור לו היטב. יפית הייתה מאזוכיסטית שלו.
עוד בימים שהאמין בכללים הישנים.
"מה שלומך?" – פלט.
"מרוסקת, פגע וברח" השיבה יפית
היא לבשה חלוק חיוור , עור רגליה היה שזוף ומנקר. ציפורניה רגליה משוכות בלק כחול עמוק
וידיה נראו חטובות.
-"את נראת נהדר. השנים עשו לך טוב"
-"גם אתה, לקח לי רגע לזהות"
רמי הסמיק. היא מעולם לא נתנה לו מחמאות שהיו ביחד. התייחסה אליו כשולט ללא רגשות או מחשבות.
אהבה למלא את הצרכים . חור מושלם לחסידי הזיונים
אמרה לי שבלי הזין שלי , זה שנוגע לה בכל הנקודות מבפנים. הייתה עוזבת ממזמן
כי לא באמת היינו בדסמים מספיק מבחינתה. משהו בדרך איבד את הכיוון
היא כנשלטת לא צריכה לתת את הטון. אז כשהשאירה אותי פעור פה במסעדה עם הצ'ק
אמרה שעכשיו היא למדה מה זה להכאיב לאחרים והתאהבה בהרגשה
מצא חן בעינייה שבסוף היא זו שמשאירה עלי פסים של פרידה.
רמי עמד שם. לא יודע מה הוא מרגיש
היה לו צורך עז לחבק אותה. המחשבה על לגעת בה הייתה משתקת.
רמי ידע.
ברגע שהזיק הזה יתפוצץ שוב.
אין לדעת כמה עמוק היא תחתוך בו שוב
היא מעולם לא גילתה כמה כוח היה לה עליו.
גם שישבה בנוזלים ותוכן קיבתי.
גם שבכתה ויללה שיפסיק עם הקיין הרשע
גם שסימנים כהים עטרו את כל גופה.
פחדה ממנו יותר משהבינה אותו
רמי החליט לעמוד קרוב, להגיד כמה מילים ואז להציץ בטלפון ולהגיד שיש לו שיחה וכבר יחזור
הוא לא יחזור וישאיר אותה בדיוק כפי שעשתה לו
עם סימן שאלה כזה גדול.
סימן שאלה שלקח לו חודשים להבין
למה בכלל הדברים קרו כפי שהיו
למה חשב שיוכל לכבוש לב שנדרס, נכתש ואיבד תקווה
למה ששאל אותה את הסיבה לאהבה שלה
היא שתקה ורק ירדה למצוץ לו וללקק לו את התחת כמו כלבה טובה
"פגע וברח את אומרת. נשמע כמו קארמה דפוקה"
יפית השפילה את המבט.
לרגע רמי הרגיש שהיא מביעה חרטה על מה עשתה.
"כן, פגע בי בחנייה של הסופר , הרוב הוא פגע באוטו אבל אתה רואה ..הצליח קצת לצלק אותי בצלקת נוספת" אמרה והצביעה על הרגל החטובה.
רמי השפיל מבט מקצה כף הרגל עלו עיניו אל המקום שהצביעה עליו.
חושב שגם זיהיתי שם חבורה דהויה.. כזו שמקבלות כלבות סוררות שהבעלים שלהם אוהב להכות בחגורות.
רמי כבר הרים את הטלפון והתחיל להגיד שהוא חייב לענות...
ברגע אחד הכול השתנה
שכף ידו , בלי לשים לב, פגשה בעורה הדואב
הזיק הזה
משום מקום
הוציא מפיה של יפית אנחה קטנה
כשיפית הרימה אליו את מבטה
הוא ראה בעיניה
כניעה.
