|
|
|
לפעמים,
שאתה שם את עצמך חשוף.
אתה מרגיש הכי לבד בעולם.
זו תחושה אכזרית, שיכולה לאכול את כל האושר והשמחה שלך באותו רגע.
ולעיתים יש לה הסבר הגיוני
לא שזה מעניין אותך
אתה מרגיש לבד
וחשוף
ובלי החיבוק של המילים שלך.
אולי אי אפשר לרפא לב מפורר מאכזבות.
אולי זו סתם סוללה של טלפון.
אחזור למגדל השן שלי
ואשתין על כולכם בקשת.
כי אני פאקינג מושלם
ואת לא תקחי את זה ממני לעולם.
אני לא נוהג לשתף שירי יו טיוב.
אבל אני מוריד כובע ליוצר ענק
שהלך בדרך שלו עד סופה ועשה את הדבר שהוא הכי אוהב גם בקושי וגם במאמץ.
לעיתים, אנחנו פוגשים אנשים בדרך שנאמנים לדרך שלהם.
אני בשאיפה, תמיד אלך בדרך שלי. גם שקשה.
*מערכות יחסים זה כמו לתת למישהי לגלח אותך במקום רגיש
מצד אחד זה שיא האינטמיות
מצד שני זה מפחיד
אתה רוצה לתת לה לעשות את זה, אבל מה אם מדובר ביצור שרק מחכה להחזיק לך להב קרוב לעורקים חשובים?
איך אתה יכול לדעת שזה בטוח?
**איך אתה יכול לסמוך ככה?
זה לתת לאדם אחר את החלקים הכי חשובים לך ופשוט.. לסמוך עליו.
לא לחינם אומרים 'נכוותי' 'אוכזבתי מגברים/נשים'.
אף אחד לא יגיד את האמת. 'חתכו לי את הXXX בצורה הכי אכזרית שאפשר'
'בטחתי בה והיא פירקה לי את החבילה'.
'ינקה לי את הדם'
'שאבה לי את הנשמה'
ובכל זאת קוראים יקרים ומעטים שלי.
כל פעם שאתה מסיים מערכת יחסים שבה חתכו לך את הXXX או שאתה חתכת לה.
מתחילים מחדש את המעגל.***
כי בלי סכין חדה בחיים, איפה הריגוש?
*הפוסט נכתב בלשון זכר אך פונה אל שני המינים.
**הפוסט נכתב על ידי גבר שגילח את ראשו בזמן הגיית הפוסט.
***הגבר אינו מתנצל על חוסר הפואנטה ובזבוז הזמן של הקורא.
**נכון לכתיבת שורות אילו, הכותב טרם נתן למישהי לגלח אותו בסכין חדה**
***אל חשש אף אדם, אישה, גבר או כלב לא נפגע בזמן כתיבת פוסט זה***
לפעמים החיים זה שני צעדים קדימה ואחד אחורה
או
שניים אחורה ואחד קדימה.
נעים להיות עניין.
נחמד להיות חמוד.
איפה מוצאים כזו שמחבקים בלילה ומקפלים בבוקר ומחזירים לארון לשימוש נוסף?
קישור נדיר לשיר. בהשפעת אלילת כלוב מסויימת
מתגעגע לימים שהיו אומרים לי בוקר טוב כל בוקר.
תמיד יש הבדל בתקשורת עם אנשים בסופש לשאר השבוע.
כאילו שבסופש יש זמן להכל וביום יום הכל מירוץ ושוכחים מהדברים הקטנים.
גם בהיכרויות ראשונות ישר מרגישים. כמה מקום שיחה מקבלת בבדידות של הסופש לבין כמה כבר לא אכפת ביום חול.
מסובבים במטבח מכינים ארוחת בוקר
את מסתובבת לך סהרורית ובלבוש מינמלי
אני את זיקפת הבוקר עוד לא ממשתי
שאת מניחה את הצלחות מלאות כל טוב על השולחן
אני משאיר אותך מכופפת
ומסיים שאת נוטפת.
בוקר טוב של שבת
נתקלתי בפוסט של אישה שמוצאת חן בעיניי, היא עלולה לגלות שזו היא אבל לבנתיים אשאיר את זה לעצמי.
בפוסט יש תבונות תעשה ואל תעשה בהתחלה של הכלוב ובניית הפרופיל
ואני באמת תוהה, האם בגלל זה לא קורים לי דברים ?
א. לא לשלוח מחמאות כנות לכל מיני גברים (בעיקר על הפוסטים המעניינים שלהם ) אם את לא מתכוונת להזדיין איתם.
רגע רגע רגע.. אז אני בעצם אדם שנון ומדהים ופשוט אף אחת לא רוצה להזדיין איתי אז אף אחת לא מחמיאה לי וממתי שליטה קשורה לזיון
יש פה המון המון חוסר ודאות, מה התקשורת עברה מן העולם ? הכל זה זיונים? הכל עובר מהאוזן לזין, אין שום תקשורת עם המוח??
המנעי משימוש וורבלי יתר על המידה.
כי אז תואשמי שאת זונה של הלשון .
לאחר מכן תקבלי איבחון אישיותי מגבר ששונא אתגרים- קלישאה. יש מליון כמוך באתר.
מיליון? ספרתי 5 ואחד אני די בטוח שהוא גבר. ממתי בלוג ואתר שמבוסס על טקסט צריך להיות כל כך אלים בתגובות שלו.
לאן הגענו?
ג. אם את חכמה (ולא רק בעיני עצמך), שנונה וסרקסטית ובעלת הישגים קרייריסטים/ אינטלקטואלים מחוץ לכלוב , היזהרי מלציין זאת בפרופיל. יש כאן גברים שרוצים אותך סמרטוט עד הסוף. ולא רק לניגוב הריצפה אחרי משגל.
עכשיו אני מבין את הכל. אני מחפש נפש תאומה, עם שכל בין האוזניים וכל הזמן הזה אחי הגברים (ביולוגית) מנסה ליצור את הדבר ההפוך.
זה מסביר מדוע כל כך קשה למצוא כאן נפש סרקסטית, נבונה, חכמה וגם שנונה.. כי כולן באות שנונות ומתחלפות על ידי הגברים .
איזה טיפש אני.. חשבתי ש"עם המתחלפים" רק מתמוגג והופך אחר.. אבל בפועל.. המספרים רק הולכים וגדלים.
ג. להשבעת רצון הכלל לקי בשסעת נפשית. היי קצת מהכל והיי כלום.
אחרי הכל , הכוס שלך לא עשוי מזהב, מקסימום עופרת יצוקה.
זונה של מילים, כבר אמרנו?
אני מקווה שהוא לא עשוי מעופרת, זה נורא מקשה על הטלת נוזלים.
אתן באמת כל הזמן משתנות עבור אחרים.
אף אחת לא נשארת עצמה. עם אולי שיפורים קטנים.
מה הטעם לקחת משהו ולשנות אותו למשהו אחר.. ניסיתי פעם אחת. זה מתיש.
לא תיארתי לעצמי שפועל החיבוב על התגובות שלי בבלוגים של אחרים ואחרות תזיז לי
אבל אני לומד שטעיתי וזה דווקא מחייך אותי.
אולי זה התשומת לב.. אולי זה פשוט כי אי אפשר שלא לחבב אותי.
אולי צמא לתשומת לב.
מי יודע..
אני תמיד משתדל לא לשים לב אם גם אחרים קיבלו חיבוב.. כי אז הדשא של השכן ירוק יותר
הכי אני אוהב דיאלוגים מדוייקים בתגובות של בלוג.
שמה, מתרחש הקסם.
אני רוצה פה אישה יפה מיוחמת ורטובה שרק תשב לי על השקש ותשפשפף עצמה על הניילון
או ש..
לישון באלכסון, לדמיין שהאבן שתקועה לי בגב זה יהלום ואני שומר עליו.
לנחור, להפליץ ולדמיין איזה מפלצות אורבות באפלה .
ו..
איך שכחתי.. לדון בכל הסיבות למה אין שום סיבה לקום להשתין שאין כוח ושהצורך המטופש הזה יעלם מעצמו
ו..
לקום מהשקש במהירות, באמצע הלילה, לדחוף רגליים לנעליים לא בזהירות
לרוץ שלוש צעדים ולהשתין בקשת על לילה מ-פוצץ כוכבים.
כוסאמק נעלתי נעליים של מישהי אחרת
הצפון הרחוק
לא כזה רחוק שחושבים על כך.
מדינה קטנה , מכונית קטנה, חוויות גדולות.
כל כך הייתי צריך את הסופש הזה. דברים התחילו להסתדר במקומם.
חוץ מהחום כמובן. מצד שני לומדים להעריך כמה הטבע נותן פתרונות.
בריכות, מים ועוד מים ונפש מהורהרת אחת.
התגעגעתי לזייף בקולי קולות,
לפתוח את כל החלונות
להזיע בשקט על המושב
ולא להיות קשוב לאף אחת (זה בשבילך החרוז)
אפשר שוב?
