לפני 5 שנים. 19 באוגוסט 2019 בשעה 18:47
בתחילת שבוע של כלום
ששום דבר לא הולך
לפחות יש דבר אחד לסמוך עליו
מלון.. עסיסי.. טעים ותמיד נוכח.
העולם כבר לא פשוט
"בחלל הפנוי נאבק בעצמי ,מערבולת החושים שוטפת אותי
וכשלווין של אהבה משדר מרחוק
אני קולט אותו גם בבכי גם בצחוק
קסם לא יבוא לעומדים מהצד
לא יפול מן השמיים ברגע אחד "
מבקרים יקרים, הינכם מתבקשים: פחות לייקים, יותר תגובות!
תודה,
ההנהלה והעובדים.
לפני 5 שנים. 15 באוגוסט 2019 בשעה 23:37
מתגעגע שיכתבו עלי בבלוג
אולי גם אזהה
את התווים היחודיים שמי שחווה את אותה חויה.
לפני 5 שנים. 21 במאי 2019 בשעה 12:09
למה נשים חייבות שהכל יהיה מסובך?
למה הדברים לא יכולים להיות פשוטים,
פשוטים כמשמעותו.
לפעמים אני תוהה עם כל השיטה של נבוט בראש לא הייתה חיובית (לעזעזל זכויות האישה בעניין)
לפני 5 שנים. 28 בינואר 2019 בשעה 8:52
בננה צהובה
לא בהכרח בשלה עדיין לאכילה
לפני 5 שנים. 17 בינואר 2019 בשעה 12:11
שנת 2019 חובקת לי עתיד חדש
עיר חדשה
עבודה חדשה
סיום של פרק ענק בחיים שלי
חשבתי שב2017 הייתה שנת סיכום
אבל הנה, אני עומד שוב בפני טלטלות גדולות.
שכל המוכר , השיגרה, הימים, החגים, הכל עובר למימד אחר.
שחודש יוני יהיה סתם עוד חודש בשנה.
שלחגים אולי תיהיה משמעות חגיגית.
הטלטלות הללו. הם לא בשבילי.
אני אוהב דברים פשוטים.
ואולי.. אולי הפסקתי להיות פשוט השנה
והתחלתי לחבב את המורכב
או אולי זה רומן קצר ואחזור אל המוכר
אוף..
צומת דברים חשוכה
ולי אין מושג, לראשונה בחיי, לאן לפנות.
לפני 5 שנים. 8 בדצמבר 2018 בשעה 21:31
לפעמים נמאס לי לקרוא פה.
כי אף אחד לא כותב מה הוא חושב. רק מה שאחרים חושבים עבורו.
נמאס , שהכל עובר דרך צינור חברתי.
אפילו פה.
בורגנות .איחס .
לפני 5 שנים. 7 בדצמבר 2018 בשעה 13:52
להיות חולה בסופש גשום זה הכי מעצבן.
אין חשק כלום.
ובגלל החום, הראש קודח במחשבות
לפני 6 שנים. 22 בנובמבר 2018 בשעה 21:51
באז של גוינט
הרבה יותר כיף מאלכוהול
Viva la amsdredam
לפני 6 שנים. 23 באוקטובר 2018 בשעה 4:20
ההערה הקטנה לפני שנכנסת לחדר
השניה לפני שהפכת מאישה לחור
הבזיקה בי רעיון
ובנוסף לשימוש בחורייך
ריירת גם על הגאג האדום
כי שם, במקום הזה, התחברת למהות.
כי שם, בתנוחה הזו
פרסת כנפיים
ושנינו, זלגנו אהבה ונוזלים נוספים ...
בעיקר הפסקנו לחשוב לכמה רגעים.
לפני 6 שנים. 20 באוקטובר 2018 בשעה 5:23
מה זה בעצם בלוג. ולמה הכל נהפך פה.
מבחינתי בלוג זה מרשם של חיי
מחשבות, תהיות, חוויות, תחושות, עולמי במלל חסר עכבות.
בלי פוליטקול קורקט. בלי הצגות. בלי תמונות.
חלק ממכם שונה ממני. ההוויה לתעד לא מושרה בכם.
חלק משתמשים בבלוג כדרך ליצור קשר עם העולם ולא שהעולם יראה חלק ממכם.
חלק הם בדיוק כמוני
אבל אנחנו הולכים ומתמעטים.
כמו שהרומנטיקה מפנה את מקומה להזדמנויות
כמו שכבר לא שוטפים כלים בארוחות גדולות וקונים סטים של חד פעמי שנראה מדהים אבל נזרק אחרי.
זנחתי אותך בלוג,
תרבות המיד ועכשיו, החשוף והצל את חייך פגמה גם בי.
אני רוצה לחזור ולכתוב את אשר על ליבי.
הלייקים והתגובות שלכם. הם רק דרך הסחה.
כי ללחוץ על לייק זו בריחה , בריחה ממאבק של מילים לצאת החוצה ולתאר את התחושה שעולה בך.
לייק זה פשוט בדיחה לא מוצלחת.