העולם כבר לא פשוט

לפעמים ...

המתנה של שנים 

מביאה איתה הפתעות

נעימות

ולא צפויות.

המשך יבוא..

טוב לי

יש עוד המון תיקונים לעשות

רק להזכיר לי שמותר

להיות גם וגם

גם בטוב וגם ברע

להעריך את הטוב ולהבין את הרע

לעכל

שמותר 

לחייך, לרקוד, לצחוק ,לבכות ,להתגעגע , לכעוס, להזיע ,לצעוק ,לחשוב רע, להתרכז בעבר, לדאוג לחברים, לדאוג להשלים מתנות נשכחות, לזוז ביום קר, לשנוא את העבודה, לבזבז, להשתפר, להתייאש, להתאכזב, לבנות ציפיות, להתבאס, להתרגש מסרטונים, לרטוט ממנגינות , לתת לדברים לשקוע, לצפות בקומדיות נשכחות, להתענג על שוקולד, לפרק סטייק , להזמין טייקאווי, להתפנק, לזיין, לחדור ללב, להשתמש בכוח, לשנוא את המדינה עדיין להתרגש ממחוות קטנות, להיות עייף בעבודה, לראות סרטים עד אמצא הלילה.

מותר לחלום

מותר לחשוב שטוב ואולי הרע מעבר לפינה

לטרוף את החיים!!!

אני עדינה

אני מפחדת ממך

אני מפחדת שאני לא מספיק טובה

אל חשש ילדה,

אנני מה שאת עושה ממני

הפחדים שלך יפים

הרצון שלך נוגע בי

הצורך להיות עבורי

כאב אינו עונש

הוא תחושה כמו עונג

יש בו קסם ישן

קסם מדליק

לא אשבור אותך

לא אקלקל אותך

אקלף בדרכי את המגננות

אכיל את הפחד שלך

לא אשאיר אותך לבד

כל הנתינה שלך

הרצון להיות עבורי

לא נעלם מעיניי

מנפשי

יש גבול דק בין כאב לסבל

גבול דק בין עונג לפחד

את תיהיה תחתיי

גוף, חורים, פטמות, נשימות קצובות

תחתיי לא אומר חפץ לשימוש

לא..

גוף סקסי ונפש חריפה

רוצה להיות עבורי , קנבס נפלאה.

לא כל ציור מתחיל בבום של צבעים

לא כל יצירה מגולפת ביום אחד

תחילה אלטף את הקימורים

שדיים, ירכיים, ישבנים

אתן לידיים שלך לבטא

אתן לשפתיים שלך למלמל

לשון להרטיב אותי

סימון עדין

אביט לתוך עינייך

כשאדע שאת מוכנה

אניח בין אצבע לאגודל,

פיטמה מגורה

לאט לאט אגביר את הלחץ

מעונג אעבור לכאב

אצפה בעיניים

''עיניים אלי'' אגיד

ואת הקושי שבך, אכיל.

כשהשפה התחתונה תתחיל לרעוד

כשהמבט בעיניים יתחיל להתערפל

שם אגיד לך מילות אהבה

שם אספר לך מה את עבורי

לא רק קנבס לבן , צחור ומשוחרר מכל עכבה

אישה, תשוקה, כמיהה.

את תיישרי אלי מבט 

תביני שאני פה להוביל אותך

לתוך עולם של עונג 

עונג חדש

אמלא את כל הספקות

אעטוף את החללים האבודים

אקח ממך הרבה

איהיה שם גם למלא

משהו ממשי מתחולל בתוכך

פחד יש

רצון יש

חשש תמידי

להיות עבורי

קטנה שלי

יגיע גם רגע

חמקמק

בו הפחד יעלם

רק את ואני נישאר

בחיבוק שאין לצאת ממנו

שברעד שעובר בך

תספרי לי את החוויה שלך

להיות לי לקנבס 

עבור יצירה כו יפה

יפה כפנים חוששות

יפה כצמרמורות

יפה כטפטוף ניכר

יפה כשאני אלייך נכנס

כשנסיים

אותך ארדים בסדינים הלבנים

אביט סביב על ריצפת החדר וגם בתוך נפשי

אראה את כל השכבות

הרגשות

התחושות

פזורים על הריצפה

ועל פנייך, שלווה.

חוסר ההבנה של לחוות טראומה פעם שנייה

בלי כל יכולת הכלה של צד

שאמור להיות שם גם עבורך

חודש שלם של לבד

של מסע של אחד 

המתנה של אחר

בידיעה מלאה כשתחזור

תהיה אדם אחר

שום דרך לעבד תחושות

שום דרך להאט את הסחרור

שהחל ביום אחד של הפתעה

ומשם הדרדר לחוסר פעילות 

וצפייה שמה שעבד בעבר 

יעבוד שוב

כאילו לא התהפך העולם

השתנה ההווה

הכל נעשה קשה

המסע

ההבנה איך לצעוד

לבד

האתגרים בלי המילים

קושי

כאב עצמי שחייבים להכיל

תמונה

שלא מעבירה תחושה של מגע

אישה אחרת

שופעת ביטחון

ללא תלות באחר

כל אתגר נראה רק קושי

לא יותר

זרחת 

ובאור שלךך שרפת את כל הגשרים

בין העולם שלי

לעולם שלך

"ניסיתי לעשות לך תיקון"

תיקון אכן נעשה

נולדה מחשבה

בה את נשארת את

ומקבלת את כל החסר

באחר

הבחירה נשארה זהה

את שותקת והעולם מתיישר או לא

החלומות נעשו רק שלך

הביחד שלנו התחיל להתעמעם

ולדעת שבסוף הסרטון

חודש ימים לא התראינו

החיבוק הקצר הנשיקה החטופה

היה החלק הראשון

של סיום תקופה

תיקון את אומרת

שם נעצת בי את הסכין הראשונה

עדיין לא סובבת אותה

עדינה

מה לזכור מהחוויה?

שאין לי שליטה על כלום

שאתה שווה ערך ושווה להילחם עלייך

שווה להיות עבורך , גם שאתה חלש.

שאין לך שליטה על בחירות של אנשים ושתמיד תרצה כנות על פני שתיקות של שקרים.

חצאי מילים ומחווה נעלמת עם משמעות נסתרת.

תמיד תשאל שאלות קשות ואל תתן לאנשים לצאת מזה בקלות. עד שאתה מסופק! מיודע! מבין!

אתה שווה ושימותו הקנאים!

 מה אני רוצה יותר?

לחבק לילה שלם.

שאחווה מגע שבי כה חסר 

לסמן  סימנים יפים איפה שאבחר

להיות בתוך תאווה , יצר וחייתיות .

לנעוץ שיניים ולמלא חורים 

צחוק מתגלגל עד שכואבים,

השרירים.

להחליף נוזלים ולהתענג על טעמים חדשים

לצעוד צעדים ראשונים

לדבר עד שנעצמות העיניים

להקשיב למילים שמחות או מקטרות

לכאוב את הכאב של חוויות מטלטלות

להתרגש, מזה הרבה זמן.

מצעד קטן

מכל כך הרבה שחור למשהו לבן

יותר מדי מחשבות

פחות מדי מעשים

מעקצץ לי..

סופ"ש בוא תבוא!

(הכל מוכן)

כל כך כיף

להנות מתעוזה של אישה

שמגלה בי רגשות נסתרים

לא קנאה

אלא דאגה.

להתמודד עם השדים שלה

ולא לחשוש 

לא לרצות לשנות

לקבל את הצורך שבה

בצורה הכי נקייה

בה היא עצמה, עוצמה

ואני עצמי , איתן

המותר

נפתח לפרשנות

הרעב 

מקבל ביטוי

הצורך

מקביל בשנינו

היא אלי

אני אליה

עשה בי אישה

עשה בי כל

עשה בי כשלך

גופי, נוזליי, פתחיי

איברים, חלקים, חלקלקות החורים שלי

פתוחים לרווחה

למלא בי את תאוותך

רצונך

חשקייך

סמן אותי 

ואני אותך 

קטנה שלך

בשנת 2005 קניתי את הכרטיס טיסה הראשון שלי

שהוביל אותי למסע של 7 חודשים ביבשה הדרומית לאמריקה 

נחתתי נחיתה רכה בארגנטינה והמסע שלי ביבשת הזו היה רווי חוויות , רגשות ותבונות.

מאז טסתי לעוד מקומות.

אך חדוות המסע שכחה, אחרי שביליתי במקום כל כך מופלא.

מסעות חיי הביאו אותי ללא מעט מדינות.

תמיד בחברת אדם, אישה, בת זוג או משפחה.

בגפי מעולם לא עליתי, מאז היבשה הדרומית, למטוס לבדי.

פתאום לרכוש כרטיס טיסה

לתכנן את העתיד ולבנות תוכנית כללית

לחופשה מעט שונה

שהפוטנציאל שבה , מרטיט לי את הנשמה.

בראש יש המון תסריטים

כולם, לשם שינוי, מאד חיוביים.

מנסה לא להתייחס אל זה כמטלה

אלא מתנה

עבור שנה שמתחילה עכשיו

כמה שאני רוצה שתיהיה שונה 

מהשנה הארורה בחיי

תוהה בפתח איזו תקופה

אני עושה צעד ראשון 

2026 תפתיעי אותי בעוצמתך.

הפירות בחורף מבאסים

ללכת לסופר או לירקן

ולחזור עם סל מאד דל..

כאילו בחייאת.. 

תפוז, אשכולית, פומלה ופומלית?!

בננות זה סבבה, אבל כולם יודעים שאי אפשר יותר מדי

טוב, הבנתם את הרעיון.

מעניין איזה טעם יש לקרמבולה

או לענבים המוזרים שיש לא בעונה בסלסלאות פלסטיק

אפילו הלימונים נשארים ירוקים

אני לא אוהב את העונה הזו

כי הפירות הבאמת שווים

צריכים להיות ביותר טעמים

אוי..

חורף..

לך כבר..

יחד עם השנה הזו

ביומה האחרון

נדבקת ולא עוזבת אותי

הסקרנות שלי היא חרב הפיפיות שלי

מצד אחד היא מביאה אותי למקומות מפתיעים ומרגשים

מצד שני אני מתפזר למלא מקורות

ובאף אחד מהם לא מגיע לסוף

אני כל הזמן בתנועה

לא נשאר יותר מדי במקום אחד במחשבה

קופץ בין נושאים

מבלבל אפילו את המומחים

אחרי שנתיים של אפס תנועה

הגוף זועק לי זוז כבר, נו

ימים שאני לא זז מהבית הפכו לנדירים 

כי בחוסר אני לא רוצה להיות יותר

רוצה למלא ולמלא את הראש , הקרביים והלב

בתחושות לכל קיצון

בלחיות את הצורך

בלהרגיש בחיים

לא גוסס עד מת מבפנים.

למה?

למה אני כל כך חושש לעצור ולהנות מן הנוף..

השגתי כל כך הרבה בזמן קצר

מתי אצליח להיפטר מההרגשה שהכל זמני

מתי אחזור להאמין שיש טוב בעולם הזה עבורי

אני חייב להפסיק לשמוע שירים עצובים