העולם כבר לא פשוט

כשמחשבות וחלומות מתאחדים ביחד

נוצרת לי התעוררות מאד מהרהרת

מה זה היה עכשיו?

מציאות או דמיון?

בודק ישר שכל האיברים במקום

מבין שהמוח שלי מעיר אותי ככה

כי הכמיהה בי מתעוררת בשנית

היום מחליף את עורו עבור הלילה

ועבודות הגינון הקטנות שלי הסתיימו 

כשהחיים מפעילים אותך

המחשבות מתרוצצות בין העלים ובין האוזניים 

סוגי שליטה, על פי אורי:

תוכן הפוסט הזה מכיל תיאורים מעולם הטבע

עולם שמאז היותי בן 16 למדתי אותו כמקור השוואה לתהליכים בגוף האדם

במשך השנים, התיאורים המקוריים השתלבו עם חוויות חיי

ובפוסט זה אתם, קוראים יקרים, תקראו דברים פשוטים משולבים בדברים מורכבים

אך זו הצצה עמוקה לתוך מוח של סוטה זה, לעניות ליבי.

גינון /צמיחה

הגנן הוא אדם מאד יציב, הוא צועד על אדמת העולם בשתי רגליו ואחיזתו איתנה בה.

גנן הינו צופה נלהב בפריחה של גינתו.

זריעה - משלב שתילת הזרעים, שלבי ההיכרות, הכרת נפש הצמח שמולו, כמה מים הוא צורך, איזה מזון טוב לו לגדילה, כמות השמש או הירח שחשובה להתפתחותו. כשם ששיח ההיכרות הראשוני מלא פרטים ואנקדוטות. כך הגנן לומד את הזרע אותו הוא בוחר לשתול.

בידיעה מלאה ששלב זה חשוב מאד, הן לצמח והן לזה שבוחר להשקיע בו את מרצו.

נביטה – המעבר מתא בודד לשני תאים וכך הלאה בתהליך הגדילה של הצמח כמו של עובר בבטן אימו. הוא שלב חשוב מאד.

מדובר על הנחת היסודות בין האדמה, האדם והזרע שבוחר לפרוץ אל העולם. זהו תהליך .. של שעות, ימים, שבועות ואף חודשים. תלוי הזרע שנשתל, תלוי מזג האויר ושאר התנאים שאינם בשליטתם, לא של המגדל ולא של הזרע

את השלב הזה אפשר לתאר בשיחות עמוקות, בנגיעות חזקות ונטיעת השורשים הראשוניים. השורשים הללו יאפשרו לזרע להפוך מזרע לשתיל. מאישה לבדה לאישה שייכת.

יש המון כוח במקום הזה, של פריצת הגבולות של הקיים. של מעבר מחושך לאור מבדידות לחיק הטבע הנפלא. השלב הזה הוא אחד הקשים והמשכרים ביותר.

שהפוטנציל מתחיל להתממש. שמזרע יוצאים זרועות והשורשים מעמיקים.

צמיחה-  הקשר כבר קיים, בין האדמה לבין השורשים לבין אור השמש החיצוני ורגש הגנן אל הצמח שלו. 

הנביטה הופכת את הצמח הקטן לתפארת של הטבע. עלים צצים, גבעולים וגם נצני פרחים ונצני פירות, תלוי העציץ הנבחר כמובן.

אפשר להשוות פירות לילדים, אפשר להשוות פירות לאורגזמות שמתפוצצות בין האוזניים ומשאירות טעם של עוד. אך השלב הזה טרם הגיע.

השלב הזה טרם הבשיל. גם פה הגנן בוחר איך לקדם את צמח, כמה להשקות בו וכמה לחתוך בו. עבור פריחה בשלה ונכונה.

פריחה- השלב היפה ביותר ולעיתים קצר ביותר. עד למחזור הבא של הצמח.

פה מתממש כל היש! הפרחים נפתחים, העלים זקופים, הפירות מבשילים

כל שעמל עליו בימים, שבועות, חודשים הופכים ליצירת מופת , עומדת בפני עצמה

חיננית, מקסימה, סקסית ומפתה.

עכשיו הגנן יכול להנות. מיופיו של הצמח

מפירותיו

ולדעת שהוא זה שתרם, לא יצר, את הדבר היפה שמולו.

צייד

אדם אשר יסקור את חלל הטבע בחיפוש אחר טרף, יש ציידים שהציד עבורם הוא לאט

 יש כאלה שאין בהם את הסבלנות הנדרשת ומחפשים טרף קל.

הצייד כדרך הטבע, בעל מראה מטעה. הוא משתלב טוב עם סביבתו , אך לבד באינטימיות הוא בולט בתפארתו. מרשים ומפואר, פסל מרהיב ביופיו ומאד מטופח.

אפשר להגיד שהצייד חי את הצייד . מבלה את הזמן בין ציד אחד למשנהו , במתיחת שריריו ושכלול הטכניקה הנדרשת.

הכל תלוי התאבון, אם הוא מוזן היטב לאורך חייו, הציד שלו יהיה ממותן. אך עם הוא צד רק טרף גדול, ייתכן ויצטרך פרק זמן עד פיתוח התאבון לצייד הבא.

לא כל הציידים מסוכנים, אך צייד מאבד עניין אחרי שהציד מסתיים. הוא לופת אחיזת מוות בטרפו ולאחר שהכניע אותו. הוא זולל את תוכנו. כזאב, לביאה או נחש. לא חסר דוגמאות של ציידים בטבע הפראי.

משתמש

צורת ההסתכלות הזו על החיים זה לא דבר יפה

אך גם זו הישרדות, כשצריך לזכור . שבטבע לא שופטים. או חיים או מתים.

המשתמש , עובר על כל מה שנקרא בדרכו.

הוא יסגל לעצמו מעט מן תכונות הסבלנות של הגנן ותכונות הצייד של הציד.

אך הוא לא באמת משקיע. רק משתמש. במה שקיים שם גם ככה.

רצונות, פנטזיות, מחשבות, תסכול, קושי. השימוש אינו בוחר באף אמצעי

הוא ירמוס את גינת הגנן, יבריחו את טרפו של הצייד וישאיר אחריו הרבה טעם רע.

הם בטבע והן בקורבנותיו.

חדי אבחנה יבינו, שאין פה סוג שליטה אחד.

כשמערכת יחסי בדסמ היא נכונה.

כל הסוגים מתקיימים בתוך קשר אחד

יש חלק יותר דומננטי. בכל אדם.

חלק שהגבר או האישה, מתחברים יותר לסוג החשיבה. אך גם הם כמו הטבע.

לא יכולים להתקיים בגוון אחד, הם צריכים להשתנות יחד עם המציאות , התנאים ועונות השנה. ביום פעילים יותר בלילה נחים לעוד יום בטבע הפראי.

יחסי הגומלין מתקיימים גם הם:

הגנן אוהב  פירות. מתענג במחשבות על טעם הפרי. על איכותו ודמו.אך גם בו יש מחשבות על היצר הבא, על הזרע הבא שירצה לשתול ואיך הוא יעשיר את עולמו

הציד מביט באיבה על הגנן , ''איך השמנמן הזה כל כך שבע, בעוד הבטן שלי מקרקרת''

מביט על גינתו ותוהה מתי יהיה הזמן שבו הגנן לא ישמור וחיש מהר הוא יקבל את סיפוקו.

אך עבור הצייד זה אינו ציד, מהר מאד טעם הפרי או מראה הפרח ישעמם אותו.

הוא יאבד עניין ויעבור לטרף הבא. אפילו אם טרם סיים לטרוף את הקורבן האחרון .

ואילו השימוש, גם מקומו בטבע מובטח. כי הרי יש חיות וצמחים שרק נטפלים

אך עדיין, יש שרואים בצורת ההתקשרות הזו. מערכת טבעית.

איזון שכזה.

בדסמ וטבע, קווים לדמותו.

הערת המחבר: 

כל שנכתב פה אינו מתייחס למישהו או מישהי ספציפים.

מדובר על השקפה כללים בשנותיי בכלוב. בעבר ובהווה.

אין לראות בפוסט זה יותר ממה שהוא. תפיסת עולם שלי ורק שלי. 

הערות והארות יתקבלו בברכה.

תודה.

לוקח דברים לאט. לא ממהר לשום מקום.
היקום אומר לי להאט וכשאני מאט, קורים דברים מעצמם.
אני רק צריך להיות קשוב.
לזכור שאני נשאר אותו הדבר,
לא משתנה עבור אף אחת פרט לרצונותיי.

מה שצריך לקרות, יקרה בזמן שלו.
המאבק התמידי הזה בגורלי,
שוחק.
ומאמציי הכבירים לוקחים ממני יותר,
מאשר נותנים.

צריך למצוא את האיזון בין מי שאני
למי שאני רוצה להיות מחר
לא צריך לחשוב יותר מדי מה יהיה שבוע הבא
לתת לזמן לזרום כשאני בתוכו
סטטי ודינמי.
לתת לחלקים שכבר אינם
ליפול מעצמם.

להיות ותיק באתר הזה, יש בו לא מעט יתרונות

 לפני שהאינטרנט היה נפוץ בישראל, היו צ'טים בסיסים יותר.

אחרי כמה שנים גם הצטרפו אתרים בעברית כמו וואלה, תפוז ונענע לתעשיית הצ'טים.

אז.. היית יכול לבחור כל כינוי שתרצה, כל פעם מחדש ואיזורי הצייד היו נרחבים.

רק שפעם, אנשים לא צדו חורים, אלא צדו שיחות. 

מרתקות, משעממות, משמימות וגם.. סיפורי אהבה נרקמו שם.

לא יכול להיות שאני הייתי היחידי

שהתאהב באישה שהכרתי בצ'ט.

כיוון שלא היה כלוב ולא היו מינויי זהב. את ההערות על אנשים ובעיקר נשים. כתבתי במחברות.

זה אולי המקום לבוא ולהגיד, שאולי הדבר שאני קונה הכי הרבה, זה מחברות

ואף פעם אני לא אומר:"יש לך מספיק"

עכשיו , כשיש כלוב. ההערות בתחתית הפרופיל הם אוצר גלום.

למה זה, אתם בוודאי תוהים.

זה קורה פעם בכמה שנים. כשמשתמש ותיק כמוני,  תוהה בין פרופלים ונתקל בשיחה שניהל לפני עשור או יותר.

בזמנים שהיינו שנינו חיילים או סטודנטיות או רגע לפני החופה. 

רגעים ושיחות של פרק זמן, בתקופה אחרת. עבר רחוק, כל מיני תקופות בחיים, שנשכחו בנו, עם השנים

והיו לי... עם השנים, לא מעט סגירות מעגלים.

חלק מהסגירות הללו חיות ובועטות גם בין כותלי האתר.

אך יש סגירות מעגל קסומות. 

שיש רגעים בהם אני נזכר בחיבה וחיול.

אז כן, למי שתוהה. 

עדיין כותב במחברות. לא כמו פעם זה בטוח.

כי המקלדת ואני חברים טובים. כשאני והיא רוצים ליצור סיפורים, שיחות מעניינות וגם סיפורי אהבה מפתיעים.

רעש ההקלדה גובר על פעימות הלב ולרגע אחד.

אני יכול להרגיש את רוח העבר על עורי

בפעמים הללו, שצחקתי כנער ובוגר.

לפני כל הדאגות והצרות.

ולחשוב שפעם, לפני שנים. 

היה פה.. 

איטי , מיוחד, אוצר גלום.של רצונות ופנטזיות.

של צורך גולמי.

פעם..

את זוחלת אלי על שש

משהו בישבנך מטלטל

מעלה בך כאב ודמעה

אני מחייך,

את כואבת עבורי

זה מחרמן אותי

שבת בבוקר

הבוקר עם הכי הרבה פוטנציאל 

אם זה לצפות בסימנים המתגבשים על ישבן אחרי אמש עמוס בכלים והנפות

או להביט בגווני העור המתחלפים עם קרני שמש עצלות על גוף עירום

להציץ על גוף ישן ונשימות רכות ולבנות את מעשה החילול הבא של כל חור וחור

אך יש משהו יפה בניגוד של גוף נשי נינוח ושלו

לבין הגוף החרמן והנוקשה של גבר מתבונן 

סריקת הנקודות היפות שהופכות אותה לכלי למימוש אפל

או מעבר של יד נוכחת מקצה הקודקוד ועד פיקת הברך 

זה שילוב של קרעי חלומות לבין רצון תמוה לשמר את התמימות של פנים חמות עטופות 

להסיר שמיכה ולגלות טפח של ישבן עם כתמים יבשים של זרע על ירך

או לחפון שד עירום ובלי משים לחוש בלב תחתיו מחסיר פעימה

אילו הגוף המדובר גם מתנמנם לך על היד ופולט קולות חמודים של קואלות מאוסטרליה 

הלב נמס אך לזין דרישות משלו

בוקר טוב

מהו בית עבורי?

לא רק מקום להניח את הראש בסיום יום.

לא רק מקלחת לרענן את נפשי.

לא רק סכין ומזלג להשביע את גופי.

מקום ללא זיכרון,  חדש אך לא רענן,

מקום של צחוק בין קירות

של רגש שמח ולא רק דמעות.

לבנות עצמי בתוך חלל.

שלי. 

החלל הזה מלא בחפציי: בגדים, נעלים,ספה ומקרר. דברים שאגרתי במהלך חיי ונדדי איתם בתוך חללים אחרים.

חללים אשר היו שייכים לנשים.

נשים שמילאו את חיי,

ברגש, בחיבה לעיתים גם בהכלה. 

אך לא באמת הייתי חלק שלם באותו החלל.

אורח זמני של גוף וחוויות.

חלק מפאזל החיים

לעולם לא מהות ויסודות.

שאם אצא ממנו , יחדל להתקיים

איפה אנטע את שורשיי המתחדשים

כאשר חיי כעת כו מורגשים ?

היום מחליף את עורו עבור הלילה

ועבודות הגינון הקטנות שלי הסתיימו 

כשהחיים מפעילים אותך

המחשבות מתרוצצות בין העלים ובין האוזניים 

סוגי שליטה, על פי אורי:

גינון - המשך יבוא

צייד- המשך יבוא

שימוש- המשך יבוא

לקום בחמש במקום בשש אומר שהפכתי לחלבן?

או

שעולה בי הצורך בקנבס לבן?

מאסתי בך

אין בך יותר שימוש

רוצה אני להתחרט

להחזיר אותך להתחלה

בו אני הייתי לך זרה

ואתה היית אתה.

כמעט שנה חלפה 

עד שקיבלתי ממך את המילים

אולי זה מתאר יפה

את היחסים

שלוש שנים יפות

ושנתיים של מלחמה,

שקטה , 

בין רצון לצורך

בלי יכולת להכלה.

תמיד אזכור בחיבה את ימי שני-שלישי

אך לא את התחושה

שנטעת בי, באומרך.

אני רוצה אחר.

מוטטת את עולמי, שבניתי סביבך.

רציתי הכל!

זה גם מה כשלקחת,

את הלב הגדול שלימד אותך לסמוך

את החיבוק שלא נגמר, שלקחת כמובן מאליו

בעיקר את ההבנה 

שעכשיו עולמי מפסיק להיות,

פשוט.