|
|
|
לגלות שפרק זמן כמו שבוע
הוא לא באמת זמן בו ניתן להכיר לעומק
עדיין,
כשנותנים בך אמון הבסיסי ביותר
זו מחמאה אדירה.
כשמסתכלים לך בעיניים, גם עם זה קשה.
הפנים הללו, שאתה לומד להכיר לראשונה.
מצד אחד לערסל לכדור קטן
מצד שני לגלות מה מניע אישה
שאלות קלות או קשות, זו דרך ארוכה
מתי או מתי יתחיל המסע?
טיול
עוד מחשבות
חבל ארץ שקט
אותך קשורה
משלימה את המחשבה
יפה
הייתי רוצה להסתובב ביערות
להסתכל בעצים
לחשב זוויות וענפים
איפה אקשור
איפה אשחרר
את עירומה ואני מקשט
שפשוף פה
לפיתה שם
ואת לי כפסל
יצירה
של טבע ותשוקה
הגוף הנשי ,
כו מפעים,
אין בו נקודה אחת
שלא מעלה בי צורך.
לחבק את הבטן
ללוש את השד
לחפון פלח
לצבוט ירך
למשוך בציץ שיער
או לאחוז בקנה נשימה
לדגדג את כף הרגל
לנשק שפתיים
לנשוך זרוע
למצוץ אצבע
לנשוף על פטמה
לעצור לך את הנשימה
בלחיצה אחת ארוכה ועמוקה
כן.. הצורך הוא אקראי ולא משחק מקדים מסודר
כי ככה נפשי נעה
בין צרכים.
שקיעתו של יום החטאים האחרון..
אני סולח לעצמי שלא הקשבתי
אני לוקח על עצמי את השינוי שחוויתי
אני מביט אל השמש ומבטיח לעצמי
להקשיב לתחושת בטני
לנוע בעולם ללא חשש
לפתוח את דלתות ליבי
להביט אל הדרך החדשה
ולצעוד בבטחה
בלי פחד
ללא עבר משתק
להיות יחודי זה אתגר.
כי אתה תמיד תיהיה בצל של הרוב התפל
לפעמים קשה ללכת בדרך
לשמור על אמות מידה
ועדיין להיות סוטה
לכבד אישה
אבל גם להנות לראות אותה כואבת, רק בשבילך
ללכת על הגבול, בין שפיות לקיצון
באחריות
להיות במרחב שלא לומד
לא מכבד
לא כובש את היצר
צריך נפש חזקה
שלא מפחדת
שלא כלואה במציאות אחרת
העולם הוא נורא
הוא מדרדר ואין דרך חזרה
פעם הכלוב היה מפלט לנשמה
היום הוא בדיוק כמו המציאות
אין כבר מפלט של הבנה
רק רוב שלא רוצה ללמוד
יודע הכל .
בלי לחקור.
בלי לקחת אחריות על עצמך
מציאות של לקחת בלי חשבון
להשתמש בלי מחשבה על תוצאות
לדרוש בלי להכיל
רק לקרוע את החבילה
שימוש אחד
בלי אבחנה
אין עתיד
רק הווה מעוות
של נטישה
של כאב
מהמקומות שרק כואב
הטבע יפה
מקום בלי זיכרון שכל יום נותן בלי לדעת
שהרוב בכלל לא מסתכל על כל היופי הזה.
הבוקר מגיע
והשמש היום טרחה להופיע
קשה לה בימים האחרונים
לצאת מתוך העננים
גם המילים מתעתעות בי
זורמות בתוך גלגל מוחי
מייחל לרגע בו אפקח את עיניי
ואביט בפנים ולא סתם קיר
אצפה בגב עולה ויורד לקצב נשימה
שסימניי בולטים על ישבן
להתחיל את הבוקר בליטופים
ולא במכות על הטלפון להפסיק את הנדודים
רוצה להחזיר את החיוך
ליום חדש
שמישהי אוהבת אותי כמעט כמו שאני אותה
לא רוצה לסגור אותך בקופסא קטנה
לנתק את העולם מהמהות שלך
מהיכולות שלך
מהדמיון שלך
מהנפש הנפלאה שאת
לא מגביל אותך בתנועות בעולם החיצון
לא מגביל אותך בקשרים בכל הגוונים והמינים
לא קנאי לזמן שאת בוחרת לבלות איתי
כי בי בוחרים
יום אחרי יום
שבוע אחרי שבוע
חודש אחרי חודש
וגם שנה ועוד שנה
זה בסדר, לרצות יותר
זה בסדר לפרק מה שעושה רע בלב
זה בסדר לשאוף למעלה
לשאוף לצדדים
למלא את הריאות
לנשום לשני הצדדים
יש מעשים שאי אפשר להחזיר
תחושות שלא
רגשות שלא
מחשבות שלא
בחירה, זה כל התורה.
סליחה שבניתי לי עולם שאת בתוכו
סליחה שרצית להראות לך עולם שאני לא כל כולו
סליחה שהפסקתי להקשיב
סליחה שלא שחיתי איתך
סליחה שלא נישקתי אותך מספיק
סליחה שויתרתי על דברים חשובים - בי
סליחה שרציתי אחרת
סליחה שלא דיברתי רצונות
סליחה שרציתי עמוק יותר
סליחה שלא נתתי לך קולר
סליחה שלא קשרתי את לבך
סליחה שאני בלי קשקושים
סליחה שאני מצחיק
סליחה שאני ילדותי וצוחק, צחוק של ילדים
סליחה שאני רומנטי מדי
סליחה שאני לא עצבני מספיק
סליחה שלא נלחמתי וצעקתי את כאבי
סליחה שנכנסת לחיי בהפתעה
סליחה שאני תופס הרבה מקום
סליחה שהידיים שלי יודעות לצייר רק על גוף ולא עם מכחול
סליחה שלא הבטחתי לך
סליחה שלא ידעת להגיד לי מה את רוצה
סליחה שניסיתי
סליחה שטעיתי
סליחה שהייתי צריך זמן להרפות
סליחה,
רק בנאדם של מילים.
לא תפאורות, הבטחות וכנראה גם לא נפלאות
סליחה ,
שלא ביקשת ממני סליחה
שלקחת לי את הלב והשארת לי.
ריק.
יש שאוספים בולים
יש שאוספים בובות
יש שאוספים גביעים
ויש שאוספים מדבקות
יש גם כאלה שמחפשים הרפתקאות
ויש להנות מהחיים
יש גם כאלה שמחפשים חורים ולא בגרביים
וחושבים שפה יש מאגר
אילו היו אנשים טובים
לא היו צדים עם פה מלא שקרים.
