לפני 15 שנים. 4 ביוני 2009 בשעה 6:44
איך אני שונא להתחיל משהו ואז שזה נגמר בצורה חד צדדית ובלי מובנת.
שונא.
תמיד נשאר טעם של עוד..
העולם כבר לא פשוט
"בחלל הפנוי נאבק בעצמי ,מערבולת החושים שוטפת אותי
וכשלווין של אהבה משדר מרחוק
אני קולט אותו גם בבכי גם בצחוק
קסם לא יבוא לעומדים מהצד
לא יפול מן השמיים ברגע אחד "
מבקרים יקרים, הינכם מתבקשים: פחות לייקים, יותר תגובות!
תודה,
ההנהלה והעובדים.
לפני 15 שנים. 25 בפברואר 2009 בשעה 21:30
יש לדברים פשוטים את הכח להטעין אותנו, למלא אותנו בכוחות שנעלמו מאיתנו.
שיחה פשוטה, שנעשת מן הלב, לוקחת אותנו למקומות ששכחנו.
מטמינה בליבנו תקווה, חוקקת בזיכרוננו אהבה וגורמת לעולם להיות טוב יותר. עמוק יותר. מלא יותר.
כוחם של מעגלי הקשבה הוא עצום, מי ממכן/ם שחוו זאת, יודע. ממי ממכם שלא חווה ייתכן ולעולם לא יבין.
לפני 15 שנים. 16 בפברואר 2009 בשעה 9:09
זה חורף זה?
איפה הגשם?
הסערות?
ללכת בין הטיפות...
לחזור מהתחנה של האוטובוס ולקלל את כל הטיפות השמנות הללו, שנופלות על הראש, בין האוזן לראש ועושות צמרמורת..
איפה?
רוצה חורף!
עם גשמים ורוחות וימים שהשידור בטלויזיה רועד ואין מנוס מלקרוא, אם זה מאמר ללימודים או ספר שאתה דוחה כי אתה תקוע מול הקופסא..
לפני 15 שנים. 14 בדצמבר 2008 בשעה 8:22
כיף לי לחשוב מה יקרה בקרוב..
איך ישן יתערבב עם חדש, האני והאת של אז, בזיכרונות. אם האני והאת החדש שעכשיו.
אם היכולת שלך להכאיב, אם היכולת שלי להתאפק.. וכל זה יעלם בנשיקה הראשונה מזה הרבה זמן.. שכל התשוקה הזו תתפרץ (אני מקווה שמיטה תעמוד בזה..)
לפני 15 שנים. 13 בדצמבר 2008 בשעה 10:24
זה כיף
לחשוב עלייך
לדעת שאת שם
ושאתמול בלילה זה היה משהו שקרה, היה צריך לקרות, וישב בזכרונותיי עד יום שני לפחות..
אני נכנס עם חשש, אני לא בטוח ולא סגור על עצמי..
תוהה.. האם אנחנו סתם דוחים את הקץ או שזה באמת יעבוד עבורנו..
אני אוהב לשמוע אותך מחורמנת, לא מסופקת, סובלת מכך.. סאדיסט את יודעת שאני.
חסרת לי, הפשרה, הידידות.. הייתי טובה אבל לא מספקת. הייתה חסרה לי התשוקה, התשוקה שבהתמסרות, התשוקה שהייתה במעשייך. לא רק תחושת סיפוק, משהו נוסף.. ייתכן ששמו הוא אהבה, רגש, לא יודע להניח את האצבע.
לפני 16 שנים. 5 בנובמבר 2008 בשעה 0:44
אחחח.. כמה בא לי מסיבה עכשיו
מוזיקה קצבית ברקע, בחורות יפות מניעות את האגן, חושפות רגלים ושרירים מכווצים.
מתגעגע למסיבות בנו לימיט, החמודה בכניסה שתמיד השלום שלה מחמם לי את הלב, וגם את בת הזוג. האווירה השונה , הבר שתמיד אין כיסא אחד פנוי, הכורסאות המלטפות, המלכה יסמין שמתעללת בעבד שלה בפינה.
הפליי רום שתמיד מחרמן. הציוד המעניין שיש לכולם אך לא לי. ה''שלום'' שלי פרצופים מוכרים ללא שם.
[b]וכמובן האפשרות להזדיין שכולם העולם יכול לצפות ומרגיש שהוא חייב לגעת למרות שאתה מתעקש להכניס בהם קצת הבנה...
אחח..
לפני 16 שנים. 29 באוקטובר 2008 בשעה 17:19
אני תמיד מתקשה להבין האם כל מי שאומרת שפונים אליה בצורה רעה עם כינויים כמו כלבה או מלכה או אדוני או גברתי זה אכן ככה?
אין שום באמצע? אין שלום ותודה ובוקר טוב ולילה טוב?
מה אני היחידי שעושה את זה?
אני היחיד שיודע איך לדברים עם אנשים או נשים בפרט...
לא נראה לי שאני כזה מיוחד, נכון?
לפני 16 שנים. 21 בספטמבר 2008 בשעה 20:40
[b]מי הם האנשים הבודדים שמסתכלים בבלוג שלי, יותר נכון הבלוג הריק שלי?