העולם כבר לא פשוט

העולם מלא בכל מיני סוגים של אנשים.

אני לא כוס התה של כולם.

כמו שמישהי פעם כתבה.

"אני לא יכול לשמח את כולם, אני לא פחמימה" (שיניתי ללשון זכר)

המגינה הזו ממלאה אותי תקווה

כי העולם הזה קשוח

יש אנשים שלא טורפים את החיים.

שנמצאים במקומות מאד לא טובים

אני לא כזה.

בואי אלי פגיעה

חוששת

אפילו מפחדת

הרגישי את האי נוחות תחת מבטי

תיהיה לבושה אבל זיכרוני יודע כל פינה בגופך

אינך צריכה לכרוע כדי להיות תחתיי

איננו שווים 

את יודעת את מקומך לצידי

את מקומך בתוך מחשבותיי

את מילותי בחייך

בכל רגע קל

את אישה

סך תחושותייך רגשותייך וחלומותייך עולה על כל דמיון

אם תוותרי על האגו ופשוט תתמכרי לתחושה של להיות תחת כיפתי

תוכלי לחוות את כל קשת הרגש שבך

הגשימי את כל מהותך

התמסרי לתחושות

תתמכרי למחשבות

תדעי שאיתי את במקום בטוח

חוקר

לא מתפשר

קרירות הבוקר תתמזג עם חום גופי

שאיפה למקסימום שהחיים מציעים 

אילו לא מילים של אגדות

תמיד אהבתי את השיר הזה, היא הייתה יוצרת ענקית ועכשיו אני מבין את המשמעות של השיר הזה.

לאהבות שתמיד יהיה להם מקום בלב ובזיכרון

מה הוא הסרט הכי רומנטי שלכם?

למילים יש המון כוח עלינו

הן מורידות והן מעלות 

הן מתעללות והן מתארות יופי בלתי נתפס

אנשים שיודעים את כוח המילים לא מבזבזים אותן על קללות או מילות גנאי.

אולי שממש ממש כואב.

אמרתי בחיי מילים מאד קשות לנשים וגם לגברים,

לזרים וגם לחברים.

אני מבין שהכאב שלי הוא שניצח על הדיאלוג או על המונולוג .

הרבה שנים השתמשתי בציניות שלי למרירות וכאב.

שהיה לי ממש רע ידעתי להשתמש בציניות כמו סכין ולחתוך את דרכי מתוך ויכוח או ריב.

לצאת בתחושת ניצחון לא משנה מה התוצאות,  העיקר שאני מוגן.

לכן אני גם כותב את הפוסט הזה, כדי שאזכור שהציניות שלי מתבטאת שאני במקום רע.

רע כלא מאושר או מקום שאני לא רוצה להיות בו.

היכול. להתבטא במילים בעידן שלנו , היא קשה.

היא מאתגרת והיא דורשת הרבה תשומת לב. לא רק לפסיקים ונקודות, אלא גם איך זה נשמע כלפיי הזולת. 

תמיד נמשכתי למילה הכתובה. ספרים, בלוגים ולאחרונה גם שירה מודרנית. 

בהתחלה לא הבנתי שירה. המילים הבודדות היו לי כמכשול,

הביאו איתן בלבול אחד גדול. 

יש בי הרבה חרטה,  על מילים כואבות שיצאו לי בשעת סערה. 

אני לא נוהג הרבה להתנצל על דברים שאמרתי, אבל שאני מרגיש שפגעתי עמוק.. 

שהכאב שמרגישים מהמילים שלי הוא לא מה שרצית אגיד סליחה. אפרט ואנסה להיות ברור יותר למרות שאני יודע , שהנזק כבר נעשה.

לאנשים והנשים ששרדו וסלחו על המילים הקשות אני אומר תודה. 

כי בלעדיכם לא הייתי יודע כמה רע אני יכול באמת להיות, בכלל בלי להתכוון. 

תודה לכל אילו ששרדו כדי לספר לי שאני יכול להיות לפעמים, ממש בן זונה. 

אני מוקף בכל כך הרבה רגש

סביבי

בתוכי

לכיווני

האכפתיות הזו , לא מובנת מאליו.

נעים לי.

עולם שלם פרוס לפניי 

איזו הרגשה נפלאה

להחזיק את העולם כולו בכף ידי.

לצפות בכל גיד ושריר נמתחים.

להיות נוכח בכל צעד.

להיות נקודת עגינה עבורך לשחרר.

ברגע שניקיתי את עולמי מהסחות דעת  ולקחתי אחריות על דברים שעשיתי

כל נפש שנגעה בי נמצאת במחשבותיי ולחלקם יש מקום בליבי.

הזמן לא יכול לרחם

הוא נוצר כדי להראות לנו שדברים שחלפו , אינם עוד.

כאדם אני שואף תמיד למקסימום, גם שאין יעד ברור.

הדרך עלולה להיות בוגדנית, מתעתעת בדרכה.

עלי לצעוד בה בטחון אחרת הדרך ליפול בטוחה

וגם אם אעשה אותה בעיניים פקוחות

אף אחד לא מבטיח לי שלא יהיו ירידות מפחידות ועליות קשות 

אני רוצה לאתגר את עצמי

במסלול חיי.

לחוות את כל מה שלעולם ולהטבע יש להציע.

יש בי ערך וגם משל ויכולת להכיל וגם לצפות בנפילות של אחרים.

למדתי ששינוי הוא לא בהכרח מה שאני רוצה, אך עלי להשתנות כדי להמשיך לצעוד ועבורי אין דרך אחרת.

מלבד לשקם את שנפגע

להרים מבט אל האופק ולהיות הכי אני במסע.

כל אחד צועד את המסע שלו לפי ראות עיניו. 

לעיתים המסע הוא לבד

לעיתים עם שותפה או שותף לדרך

יש גם כאלה שנבלעים בתוך קבוצות והנוחות שהם מביאות

ועדיין, זו בחירה.

לא כל הבחירות מובנות לי

אם כי לא כל הבחירות הם שלי

לעיתים העולם משליך דברים ואם אתה לא נוכח ברגע.

אתה תפספס אותם וגם עשוי לאבד את כל מה שבנית.

למעוד וליפול ואף להיפצע

בניגוד למה שחושבים

למעוד, ליפול, להיפצע

זה לא הסוף. 

זו עוד דרך שחשבת שתוביל לאושר שלך. 

היה לי קשה , כי ראיתי שביל הולך ונעלם אל מול עיניי

במאמץ להשיגו עשיתי יותר נזק מתועלת לעצמי.

יש דרך, לא בדיוק נראת וברורה , עם הרבה שיחים וקוצים , מחשבות והפתעות, בזוית העין.

היום אני בוחר בה

בשביל הלא ידוע.

בניגוד למי שהייתי בעבר 

אני לומד מחדש איך לצעוד.

איפה להניח את הרגל ואיפה לא.

גם אם אמעד ואפול,  ארטב ואתלכלך בבוץ, יכאבו לי השרירים וגם בלב, שדוהר מהמאמץ,  לא אפסיק לטעות 

לא אפסיק למצוא שבילים עם א.נשים שמעניינים אותי

אזום שיחות

אסיים שיח עקר שלא מקדם

אתן את חצי הכוס המלאה לא.נשים צמאים למילה טובה.

כי אדישות, גם אם מקיפה, לא צריכה להדבק בי.

תודה.

אני לא שותה קפה, מעולם

אני מזל סרטן ולא מאחל את המזל שלי לאף אחד, גם לגרוע באויבי. 

אני אוהב בשר. מעולם לא הייתי צמחוני.למרות שבחתונה שלי, לא היה בשר.

( לא הסיבה שהתגרשתי , אפילו אבא הארגנטינאי שלי נהנה)

אני לא יודע לשיר, לצייר, לנגן בגיטרה.

יש לי פטיש פירות, בייחוד בקיץ

מלון הוא הפרי המעודף עלי.

למדתי טיפול במגע,  ארבע שנים.

אני לא עוסק בזה, אבל זה חלק גדול מתפיסת העולם שלי. הפילוסופיה הסינית. 

אני חולה מגע, חיבוקים עושים לי טוב, אני אוהב להתכרבל ולהיות מכורבל,  ללכת לישון בחיבוק.

יש לי סקרנות להשפעה של מגע וכאב, עונג וסבל. 

שנים הייתי בדיסונסס עלי היותי סדיסט,  ורק ב6 שנים האחרונות אני לומד לקבל את הצד הזה בי.

עבורי אהבה היא בסימנים,  אני אוהב לסמן ואני אוהב גאווה בסימנים שלי.

טבע מכניס בי שקט

אני אוהב לשמוע על תפיסות עולם שונות משלי.

אני מאמין בלמידה ממישהו אחר, סוג של מנטור ושוליה. 

למידה הוא ערך עליון בחיי ואני תמיד שואף ללמוד יותר.

אני אוהב את המדינה הזו, אבל הפסקתי לראות חדשות .

אני בדסמי כל חיי הבוגרים, זה מקום שקשה להיות בו, אבל אני מרגיש בו שלם.

תקשורת כנה זו המטרה שלי

לא תמיד היא קיימת ובהעדרה אני דועך.

אני מתרגש מדברים קטנים וגם מזיל דמעה מרגעים עצובים. רגיש כזה. 

לא מנהל בסדמ בלי עולם רגשי.

עשיתי סשנים חד פעמיים וזה לא בשבילי.

אני רומנטיקן 

יש לי זיכרון צילומי.

היום הוא היום הראשון של שארית חיי

היום אפסיק לחשוב איך החלטות של אחרים משפיעות עלי

היום אפסיק להתענות על דברים שאני לא יכול לשנות

יש לי אנשים שאוהבים אותי

רוצים בחברתי

במילותיי

במגע שלי

בנפש הסוטה שלי

ולכל אלא שנגעו בנפשי ולימדו אותי דבר או שניים

להם אני אומר תודה

היה כיף ונעים 

ושמפסיק להיות, נפרדים וכל אחד ממשיך בשביל שלו.

התה כבר חם..

מי פנוי לשיח מעניין בצפון רמת הגולן?