לפני 8 שנים. יום שבת, 19 במאי 2018 בשעה 5:53
לא הרבה אנשים יודעים, כמה העולם הזה רחב ביריעות.
כמה לכל דבר שאנחנו עושים יש עומקים
לנשיקה
לליטוף
לטיפוס על הר
ולפתיחה של המנעול בדלת ביציאה מהבית.
אני נמצא בתהליך של גילוי הרבדים בחיים שלי, בחיים הבדסמים שלי.
אחד המשפטים הידועים שאני אומר לעובדים שלי, ''יום שאתה לא מגלה דבר חדש הוא יום מבוזבז''.
כמובן שלא אני המצאתי את המשפט הזה, מישהו אחר ניסח את זה מצויין.
אבל, אימצתי אותו אלי.
כל יום אני מגלה פרט בדסמי, פרט אינטמי עלי או על הבת זוג שלי.
אישה שכל דקה איתה פותחת לי דלת חדשה לעצמי.
אישה שמזכירה לי להשקיע בעצמי.
אישה ובת לוויה מופלאה. שהעולם, בדרכו המיוחדת, הביא אותה לחיי.
קל מאד ללכת לאיבוד בשיגרה.
ללכת לעבודה, לחזור ממנה, לעשות דברים שגרתיים באמצע, קניות, חברים, שירותים, מקלחת.
בשביל זה, לדעתי, אנחנו בנויים לחיות בזוגיות.
אנחנו צריכים אחד את השניה,
כדי להזכיר , כל אחד בתורו , שיש עוד דברים בחיים מלבד השיגרה.
שיש עוד רובד לחקור, עוד שכבה לגלות.
ואם לא ננבור ברבדים הללו בחיים שלנו. אנחנו חיים חיים מבוזבזים.
ואנחנו הרי שונאים לבזבז סתם.
בלי מטרה.
ואם זאת, אנחנו עושים את זה כל יום. כל היום. בלי להבחין.
המילה שייכות, היא מילה שחוזרת על עצמה פה. באתר ובבדסמ
אבל, האם באמת הצלחתם להבין מה היא אומרת עבורכם?
מה היא בשבילה?
מה היא בשבילו?
רכוש, זה לא שייכות.
שייכות זה שכבות.
הכי קל להגיד , את שייכת לי, אבל האם אתה באמת יודע מה זה אומר?
בצורה מסויימת שאתה מביא ילד לעולם, הוא שייך לך. אתה אחראי למעשיו.
זה מתקרב לשייכות, רק שבניגוד לשייכות שלנו, פה, ילד לא בוחר להיות שייך לך. זה כורך הנסיבות .
ברגע הראשון שהוא יבין שהוא יכול לברוח מהשייכות, ככה הוא יעשה.
השייכות שלנו, של הבדסמ, היא בחירה.
מודעת, מפוכחת, מרצון ולא מלידה.
בניגוד לילד, אנחנו מעצבים את האדם ששייך לנו לפי רצוננו ולא לפי מה החברה קובעת לנו.
והאדם הזה משייך את עצמו אלינו , ברבדים שכל כך כיף לגלות.
לא תמיד זה קל,
לא תמיד זה יוצא מוצלח.
אבל שזה מתחבר, החוויה היא כל כך עוצמתית
שאנחנו עפים בה
ספייס , זה הסלנג שלנו , ההגדרה שלנו.
מאחל לכם, אנשים נפלאים, הרבה ספייס.
