סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

העולם כבר לא פשוט

"בחלל הפנוי נאבק בעצמי ,
מערבולת החושים שוטפת אותי
וכשלווין של אהבה משדר מרחוק
אני קולט אותו גם בבכי גם בצחוק
קסם לא יבוא לעומדים מהצד
לא יפול מן השמיים ברגע אחד "

תודה לכל מי שבחרו לבקר:
מוזמנים להשאיר תגובה או חיבוב .

הכתיבה שלי מבוססת על הרהורי ליבי, מחשבותיי והחוויות שליוו אותי
אני כותב עבורי בלבד. המילים , הרגשות והתהיות שאני מעלה פה
שייכות לתוך מסלול חיי .

אין פה פוסטים מחוקים.

קריאה נעימה!
לפני 9 שנים. יום חמישי, 6 ביולי 2017 בשעה 18:29

אני מרגיש מרוקן.

 

בודד

שאין לי שום אדם ושום שיחה איטלגנטית באופק

שכל מה שאני מסוגל להפיק מתוכי מהול מהמון ציניות וסקס.

 

האם למסעות החדשים שלי יש תכלית?

האם אני בשל למשחקים ותו לאו?

 

אולי הגיע הזמן למצוא בת לוויה , בשבילי. 

ולא להיות בן לוויה עבור אחרות.

לפני 9 שנים. יום חמישי, 6 ביולי 2017 בשעה 15:46

הפזיזות יכולה להביא אותך בול בזמן

אבל

גם למחוק את כל מה שהרווחת על כך

 

תודה על ריחוף שכזה.

לפני 9 שנים. יום שני, 3 ביולי 2017 בשעה 16:43

אתה מרגיש ממש מרוצה מעצמך.

לפני 9 שנים. יום ראשון, 2 ביולי 2017 בשעה 19:35

הרגע הזה

שאני בכלל לא מקשיב

ולפתע רעש של חפץ נגרר

נדרך

אין לכך יותר ממשמעות אחת?

צולל

לעולם טוב יותר

 

לפני 9 שנים. יום ראשון, 2 ביולי 2017 בשעה 19:18

זה מרגיש כאילו קפצתי מהגוף שלי למקום אחר

ואני לא רוצה לחזור

חופשה בארץ לא אורי

אבל כל הסביבה זועקת שייכות

ואני

מרחף

בעיניים כחולות

מחייכות

סקרניות

והכל חם ומתוקק.

לפני 9 שנים. יום שישי, 30 ביוני 2017 בשעה 16:37

לשבת ולראות את היום הופך ללילה

לא משנה כמה אחכה 

לא משנה כמה  אבהה

תמיד אפספס את רגע השינוי.

שהשמיים הופכים מכחול לשחור.

 

אולי אני נהנה לא למצוא

ורק לחפש...

 

 

 

לפני 9 שנים. יום שלישי, 27 ביוני 2017 בשעה 14:08

עוד כמה ימים

מסתיים החודש הזה.

אוי

כמה 

שאני

רוצה

שיסתיים

ואיזה מתוק זה יהיה 

שהראשון לחודש יש את סדום.

 

עונג

שאין לו מילה מתאימה.

לפני 9 שנים. יום שבת, 24 ביוני 2017 בשעה 6:38

כולנו

מכורים של מגע

 

כאב הוא המגע החד ביותר

שמזריק לנו במהירות את התחושות שאנו מכורים אליהם.

 

לעיתים

חיבוק 

חזק יותר מכל כאב

והרצון שלנו לסיים אותו לפני הסיפוק

 

הוא הסאדו

והמאזו

שלנו

לפני 9 שנים. יום חמישי, 22 ביוני 2017 בשעה 4:55

אני מסתכל עלייך

ואנני רואה יותר את האישה שהיית

רואה צל ואנונימיות

רואה פחד 

פעם היית אהובה שלי

שנים רבות שלי ורק שלי

צעצוע ובת זוג.

 

תלמידה של החיים

יצאת לדרך חדשה 

ואת אבודה,

בקלות יכולתי לאסוף אותך

להחזיר לך את הביטחון ואת שמחת החיים

אבל באיזה מחיר אישי?

לעשות לעצמי לא טוב על מנת שלך יהיה טוב. 

להעלים את שמחת החיים שלי ולהאבק באופל שלך.

בחוסר היגיון שלך לטרוף את החיים.

יפה אחת.

 

לא.

 

דרכנו נפרדו .

לדרכים שונות

טובות

כל אחד ואחת ימצא את האושר שלו מחדש.

להתראות אהובה,

שלום אקסית.

 

תם ונשלם.

 

 

לפני 9 שנים. יום שני, 19 ביוני 2017 בשעה 18:32

יש ימים בלתי נגמרים של מחשבות

על ספה אדומה וסלסולי עשן באוויר

נוגע בהרבה

לא מעמיק

מרפרף על הגבולות

מי אני?