לפני כחצי שנה. יום שני, 29 בדצמבר 2025 בשעה 14:09
הסקרנות שלי היא חרב הפיפיות שלי
מצד אחד היא מביאה אותי למקומות מפתיעים ומרגשים
מצד שני אני מתפזר למלא מקורות
ובאף אחד מהם לא מגיע לסוף
אני כל הזמן בתנועה
לא נשאר יותר מדי במקום אחד במחשבה
קופץ בין נושאים
מבלבל אפילו את המומחים
אחרי שנתיים של אפס תנועה
הגוף זועק לי זוז כבר, נו
ימים שאני לא זז מהבית הפכו לנדירים
כי בחוסר אני לא רוצה להיות יותר
רוצה למלא ולמלא את הראש , הקרביים והלב
בתחושות לכל קיצון
בלחיות את הצורך
בלהרגיש בחיים
לא גוסס עד מת מבפנים.
למה?
למה אני כל כך חושש לעצור ולהנות מן הנוף..
השגתי כל כך הרבה בזמן קצר
מתי אצליח להיפטר מההרגשה שהכל זמני
מתי אחזור להאמין שיש טוב בעולם הזה עבורי
אני חייב להפסיק לשמוע שירים עצובים