אני חושב
שאחת האמיתות הקשות ביותר בחיים.
זה שאנחנו לא מושלמים, גם לעולם לא ניהיה כאלה
תמיד יהיה פער,
בין מה שאנחנו רוצים להיות
לבין מה שאנחנו לא.
עדיין
אתה
מסתובב בעולם בתחושה של כוונה, של עוצמה, מהות.
ברגע אחד המציאות משתנה ואתה אבוד.
לא אבוד כי אתה לא יודע את הדרך
אלא כי.. אתה כבר לא מאמין שתוכל לצלוח אותה ובוחר בקיצורים
יש סביבנו כל כך הרבה כוחות
מפוזרים בצורות שונות.
מילים
מעשים
עזרה מקצועית או רוחנית
חברים
משפחה
היכולת להיות לבד. לא בודד. עם המחשבות והתחושות
עדיין לדעת
שעל אף שאתה לא מושלם.
יש אנשים בעולם שרואים אותך שלם.
מקבלים את החלקים בך שאתה לא מתגאה בהם
להיות נאהב
היא תחושה שאין לתאר
בן או בת זוג קרובים שאוהבים
זה תחושה כו חזקה שלעיתים היא שוברת מבפנים.
שהפער בין מי שאנחנו רואים במראה
לבין האדם שנשקף בעיניים של אחרים.
לא מסתכרן עם התחושות
יש בי פחד, לאהוב ככה שוב
לתת לאדם אחר את העוצמה
לפרק אותי לרסיסים
להוציא ממני את כל אנרגיית החיים.
הפחד הזה, שלא יאהבו אותי בחזרה
באותה עוצמה , שהיא חלק גדול ממני
היא תחושה איומה
מלווה באשמה גדולה
האשמה הזו מובילה למעשים,
כי בחיים צריך להיות פעילים
ככה מתוך העבר צצים שדים
רודפים אותנו בחיים , פוגעים בשיקול הדעת
הופכים אותנו למנוכרים.
הייתי רוצה לחיות בביטחון
ששום דבר לא יכול לשבור את האיזון
בין הגוף האנושי הזה והלב שפועם מבפנים.
לכן אני בוחר במילים
להביע חשש, לעורר תקווה, לשים רגש חשוף- לעיני כל העולם
להזכיר לי שזו זכות גדולה
לחיות. לא בניכור, לא בפחד, לא בעבר.
ההווה.
הוא יצור קשה
כל מה שצריך לעשות,
פשוט.
אך הסיכון לעיתים
מפחיד
מה שווה את הסיכון?
עבורי התשובה ברורה וצלולה.
בוחר להרגיש, ללא תקנה.
לקלף את המגנים
להיות איתן מול השדים
לזכור שהרגעים הכי יפים של החיים
באים מתוך התמודדות
הליכה בשבילים לא מסומנים
שבדרך לשם, יש עוד המון קשיים
אבל הנוף.. ואוו.. בכל הצבעים.