"מה שאתה הבאת, זה פה.. גבוה מעל''
התסריט היה מתוכנן מראש כמובן
לא היו בו הרבה פרטים.
שני כסאות, שולחן, 2 כוסות יין ואולי גם בקבוק אחד.
האם יהיה אוכל או נשנושי בר? זאת הופתעתי לגלות, הייתה בחירה קלה.
איך תזהי אותי?
אתן לסיטואציה להתגלגל , השיבה.
שנכנסה לתוך שדה הראייה, הבנתי ישר שמדובר בלביאה.
חיש מהר עברה את המרחק בין מגרש החנייה לפתח המסעדה.
למראה עיניים צוחקות הכרתי אותך , רשמית, לראשונה
''כמובן שבקבוק, אני לא שותה אותו לבד, ברור?!"
נפש מעניינת לאט לאט נפרשת
ממבט מתחמק היא אט אט מרגישה קצת יותר בנוח
ואילו אני מרכז את מבטי, לא לפספס אפילו רגע מהקסם שמולי
דברים מתגלים,
צירי זמן מתבהרים
אפילו חמישה אלמנטים נפרסים ונמדדים כנגד ארבע יסודות אחרים
הרבה טעמים : וניל עוגיות, מסקרפונה בגביע, משהו גם מלוח..
יש דבר יפה וזה לצפות באישה אוכלת גלידה .. לא בכפית. בגביע אמתני
בחיי שלא ראיתי כזו מהירות חצי גביע כבר נעלם כשביקשתי שתאט קצת את הקצב
להתענג על מראה , מלקקת בהנאה רבה , חושבת שלא ראיתי את הטיפה הסוררת שמצאה את מקומה בסנטר
"קר פה, בטוח אמצע לי משהו חם בבגז' , הוא ממש מסודר , קדימה מסע אל המכונית. קדימה צעד.
משהו דקיק שלא עשה רושם מחמם נכרס לו סביב הגוף הקטן שהצטופף איתי לרגעים אחרונים
של דיבורי סרטים, גיבורי על וחלל וגם על אנשים רגילים
שרוצים דברים מעט שונים.
למרות מוניטין מצויין, היא בחרה הפעם שלא להתנחם בשקע כתף מושקע במיוחד
תזכורת לכך שיש חוקים כתובים ויש לשים לב בדיוק ואיך, צועדים.
אך שפיהוק עלה על פניה מיהרתי ללוות אותה למכונית
כן הזמן , לעיתים, ממש לא מספיק
אך מגבלות הזמן , החלל והטמפרטורה
לא השאירו הרבה ברירה.
לכביש השחור של החזרה הבייתה היו משפטים ונקודות שצפו על השמשה
העלו על פניי חיוך מרוצה למדי
כי הפתעות הם אכן נעימות
והמציאות עולה על הדמיון
אך עדיין, זהו רק קצה של קרחון
כמה עמוק יתגלה לבסוף
אכתוב לי תזכורת
לחזור אליכם עם תשובה מסודרת.