מה יקרה אם לא אוכל לעזוב אותך,
הידיים שלי יהיו עלייך כל הזמן
חלק ממני תמיד יגע בך,
לא רק החלקים הקשים
הזקורים.
גם עוד איברים,
מה עם התחת שלי יצמד אלייך,
יקרקע אותך במקומך?
האם תאבקי?
תרצי רצון חופשי?
ללכת לשירותים...
לשתות קפה...
ואני כל הזמן לצידך.
מתי תרצי מרחב אישי?
מתי תרחיקי את הלב?
רחוק מהמגע הכל כך חונק
מתי תגידי דיי, מספיק לי, חם לי, תתרחק ממני!
האם זה יקרה בסלון
או בשירותים
אולי במטבח?
כשאת תבשלי לנו חביתה עם סלט
והאצבע שלי כל הזמן תרפרף
כל הזמן תשפשף
תוציא אותך מריכוז
החביתה תישרף.
אבל את תטפטפי עד הריצפה
נוזלים.. נוזלים של הרגשה.
האם אצטרך בכוח להזכיר לך לשם מה נועדת?
מתי אתן לך חופש אישי,
מתי אנצור אותך כרכושי,
מתי אניח לך לנפשך,
לפגוש חברות.
לאכול ארוחות.
לצפות בסדרות האהובות.
האם תגעי בי גם?
האם אצבעותייך ישרטטו את גופי
חלק חלק , זיכרון חושי.
האם תמצצי אותו בתאווה
בכל שלב של היחסים שלנו
גם אחרי כשהתרגלת.
אולי אצטרך להזכיר לך
ששום דבר לא קיים
בלי סיבה
שהמפגש ביננו
היה סוג של גורל
כשנגד כל מה שקיים
התחברנו, השקנו, שילבנו קווי מחשבה
למדנו גופים
הכנסנו זוויות ומשוואות למסלול של חיים.
זו אהבה? אתם שואלים
האם מחשבות יוצרות מציאות:
כשאני רוצה אותה רק לעצמי.
מתי היא תנשום ומתי היא תגמור.
האם תלבש חוטיני היום.
מתי לצחוק.
מתי לבכות.
מתי להתבדח.
מתי לכעוס.
מתי זו שליטה .
והיכן נכנסת האובבססיה?
מתי אהבה בריאה
מתי היא חולה
מתי יש להפסיק אותה?