דף ריק

*סגנון חדש שאני מנסה*
.

…

זה היה עוד יום רגיל, עמי בדיוק סיים לארגן את התיק שלו לקראת הטיול שטח הגדול שלו ושל אחותו תמי ביער מאחורי הבית שלהם. עמי ותמי גדלו ושיחקו ביער כל חייהם אך לקראת הטיול הגדול שמציין את חגיגות ה18 שלהם הם רצו ללכת לאגם האסור, איזור שהוריהם הזהירו אותם לא להתקרב לשם מאחר ומי שהולך לשם לא חוזר בחיים. 

עמי ותמי לא פחדו אף פעם מאתגרים ולכן לאחר שסיימו לארוז הכל יצאו מיד לכיוון האגם. 

לאחר שצעדו במשך כמה שעות הם הגיעו לשביל האסור שמוביל לאגם, באמצע הדרך הם החליטו לעצור ולהכין לעצמם ארוחת צהריים, עמי הלך לאסוף עצים למדורה ותמי החלה להכין את האוכל, לפתע תמי שמעה את הקול של עמי קורא לה ״תמי!,מהר! בואי מהר!״, תמי עזבה הכל ורצה לכיוון קול הצעקה. 

כשהגיעה תמי כמעט מעדה למראה הבית הורוד והמנצנץ שנראה כאילו יצא מחלום, ״מה זה הבית הזה?, מי גר כאן?״ שאלה תמי. ״אין לי מושג״ ענה עמי. 

״יש רק דרך אחת לגלות״, אמר עמי תוך כדי שהוא מדלג מעל הגדר ומתקדם לעבד הדלת הזהובה. ״אבל, כבר מחשיך ויש לי תחושה רעה״ אמרה תמי בקול חושש. ״הכל בסדר אני כאן״ אמר עמי באותו קול שהיה משתמש כדי להרגיע את תמי בכל פעם.

*טוק טוק טוק*… 

״רואה, אין אף אחד, כדאי שנלך״ אמרה תמי

*טוק טוק טוק טוק טוק* המשיך עמי.

לפתע נשמע קול צרוד אך מתרגש מכיוון הדלת ״מי שם?״ 

כאשר נפתחה הדלת נעמדה מול עמי ותמי דמות של אישה זקנה בדרך בה עמדה אך פניה היו נראות כאילו כמעט ללא קמטים, היא אומנם הייתה כפופה אך היה נראה שהיא מעמידה פנים אך מדוע לה להתחזות לזקנה? חשבו עמי ותמי. בגדיה היו בגדי עור שחורים ומעל הכל כיסה מעיל אפור תפור מסחבות, דבר שנגד את הבית הנוצץ.

מול אתה אישה עמדו עמי, נער צעיר עיניים חומות בהירות מבנה חטוב קצת נמוך לגילו פזיז והרפתקן, ולידו תמי, נערה שקטה שיער זהוב עיניים ירוקות וגומות חבויה לתוך עצמה וביישנית, למרות שהייתה לבושה היטב עדיין יכלו להבחין בגוף המשגע שלה.

״היי, אני עמי וזאת תמי, אנחנו חוגגים את יום הולדת 18 שלנו בטיול לאגם האסור ונתקלנו בבית שלך ולא יכולנו שלא לעצור״. 

״אה, אני רואה,״ ענתה האישה באותו קול צרוד, ״אתם בטח קופאים וגוועים ברעב, אולי תיכנסו לתה חם ואכין לכם את הפאי המפורסם שלי?״

״אנחנו לא מכירים אותה״ לחשה תמי לעמי.

״בוודאי, אנחנו נשמח״ ענה עמי בפזיזות תוך כדי שהוא מתעלם מתמי.

כאשר הם נכנסו לבית הם גילו שאומנם בחוץ הוא ורוד ונוצץ אך בפנים הוא שחור ואפל, כמעין מרתף של טירה ישנה, בעודם יורדים במדרגות האישה החלה לספר להם, כמעט ואין מטיילים כאן באיזור, אני לא יודעת למה, הנוף והאוויר כאן לא מהעולם הזה״.

״כן, אני חיכיתי כל חיי עד שתהיה לי הזדמנות לטייל כאן״ ענה עמי. 

״הגענו״ אומרת האישה,״תשבו כאן אני אלך להכין תה״ אמרה האישה והשאירה את עמי ותמי לבד במרתף, לשבת על כיסאות עץ ישנים ומאובקים,״יש לי תחושה רעה״ אמרה תמי, ״משהו באישה הזאת גורם לי לצמרמורת בגב״. 

״את סתם מפחדת, היא נראית לי נחמדה.״ השיב עמי, תוך כדי שהוא חוקר בעיניו את החדר. 

״עיצוב פנים קצת משונה, הרבה שלשלאות מהתקרה״ אמר עמי תוך כדי שהוא מתקרב לדלת בקצה של החדר.

״אל תיכנס לשם״ אמרה תמי. ״אין לך מושג מה יש שם ואולי נסתבך!״.

עמי, סקרן כתמיד הושיט את ידו אל הדלת ופתח אותה,

חושך מוחלט, הוא נכנס והחל לחפש את המתג לאור, 

כאשר מצא את המתג והדליק את האור נגלה לפניו חדר מלא בכלובים מלאים בנערים ונערות קשורים וערומים עם כיסויי פה, עמי יכל לראות את הפחד בעיניים שלהם כאילו הם זועקים לו ״תברח!״.

עמי הסתובב לצעוק לתמי אבל מולו נעמדה האישה, זקופה, מחייכת אליו במין חיוך של לביאה שמצאה את הטרף הבא שלה כשהיא מחזיקה מזרק ומאחוריה עמי יכל לראות את תמי מעולפת על הכיסא שבחדר השני.

״אין לאן לברוח, אני הולכת להנות ממך״ אמרה האישה בצחוק מרושע.

אשמח לפידבק והאם להמשיך לחלק 2.

תמיד הייתה לי פנטזיה למצוא נשלטת, אך לא מהסיבות שנראות לעין.

הייתי רוצה למצוא נשלטת כדי שאני והיא נהיה תחת שליטתה של מלכה יותר עוצמתית משנינו. 

שתגרום לשנינו לזוז ולעשות את כל שעולה על רוחה כמו זוג בובות על חוטים לקולה. 

הייתי רוצה.. 

כעבור זמן מה נכנעתי לילד התמים בזמן שאני מתעלם מההיגיון, בכל זאת, אהבה. 

אפשרתי לה לגרום לי לצלול איתה לתוך עולם שלם והייתי מוכן להתמסר אליה בכל מובן קיים. דאגתי לצרכים שהיא לא ידעה שיש לה, נלחמתי בשבילה את כל המלחמות והכי חשוב, אפשרתי לעצמי להיות פגיע איתה.

באותו רגע מתוק ההיגיון בדיוק הופיע, אחח כמה שהוא אוהב. בקולו האדיש הוא מכריז ״באמת חשבת שהיא גם מרגישה ככה?״ הילד התמים משיב ״כן היא כן רק תן לה עוד קצת זמן״, ״תחכה כמה שתרצה, מתישהו תצטרך להתקדם הלאה״ ענה ההיגיון.

ובמציאות כמו במציאות ההיגיון לרוב מנצח, ובאותו רגע שהבנתי שאני נמצא בתוך המשחק שלה החלטתי לפרוש, אבל מהמשחק הזה יצאתי עם לב אחרון וגם הוא נשבר.

ומאז אני וההיגיון חברים יותר טובים משהיינו אז ואני דואג לשמור עליו בריא כמו על הגוף שלי ושאר תחומי החיים שלי, כי כשנשבר לך הלב המוח דואג לתקן את כל מה שמסביב כדי שאולי ביום מן הימים נצליח לשמור על הלב.

ימים יגידו

תמיד הייתי תמים, אולי זה משהו בי או שעברתי. מאז היותי ילד בחרתי קודם לראות את הטוב באדם ותמיד ניסיתי לגשר.

לאחרונה חשבתי שאני חזק יותר, אז חשבתי וזה גם למה לא פניתי אליה. אותה אחת שראיתי וידעתי באיזה קלות היא משחקת בכולם וידעתי שאם אני אתן לה פתח ולו הכי קטן היא תשחק גם בי.

רצה הגורל והגיע לאוזניי השמועה שאותה אחת מעוניינת בי וישר עברה בי צמרמורת של התרגשות ופחד. לנסות? אבל היא תפגע בי, לוותר? ואולי אני מפספס את האחת של חיי?. 

הילד התמים שבי נלחם וצועק ״הגיע הזמן לך על זה״ ״היא תעשה לך טוב״ אולם ההיגיון מדבר בשקט אבל מחריש אוזניים ״טיפש, אתה יודע שהיא תשחק בך״

קונספט שחשבתי לעשות אשמח לפידבק