|
|
|
ותצרחי הכי חזק שלך עד שיגמר לך הקול
ותבכי הכי הרבה שלך עד שישרוף לך הכל
ותנשכי הכי עמוק עד שהכאב שלך ינזול
ותכאבי הכי בפנים עד שהלב שלך ישתוק
ואז תיסעי כבר
אל תפסיקי לבכות
ואל תדברי בדרך
רק תיסעי כבר
הכי רחוק שאפשר
מעצמך
ללקק כל מקום בך
להתכרבל בין הרגליים שלך
להתחכך עליך כמו כלבה רעבה
להרגיש את הריח שלך עוטף אותי
לתת לרגליים שלך לחבק אותי ולדרוך עלי ולמרוח את הרטוב שלי עלינו
להרשות לעצמי ליילל מרוב עונג
ופשוט לנוח בשקט מתחתיך כמו
גורה קטנה
שלך
וילך ממני כבר
בבקשה
(אפשר חיבוק? אני לא מצליחה לבקש)
זה מגרד לי בתוך הלב
גירוד עמוק ומציק שלא מפסיק
כאילו הדם שלי רותח ומבעבע
כמו קפה על האש לפני שהוא גולש
ואני נורא מפחדת להישרף
הלוואי שתשתה את כל זה ממני
תמצוץ את כל מה שמגרד
ותדחף את היד שלך עמוק לתוכי
תמעך את הלב שלי חזק עד שהוא ירגע
שיחזור להיות סתם לב
שלא מרגיש את כל הכואב
וגם להיות באמת אני
כמו שאני
מוגזמת וסוערת ומשוגעת
ותופסת את כל המקום
מזדיינות
תפסיקו כבר
לנזול ממני
אתן מלכלכות את הכל
ומרטיבות בי הכל
ומאכילות את הפחד הזה שלי
ואת המפלצת הזאת שבי
מנסות להטביע אותי
בכן
לכו ממני
להזדיין עם מישהו אחר
ובמקום להקשיב ולהסביר ולנהל את הפגישה הזאת עכשיו
אני מצליחה רק לדמיין איך הכוס שלי רטוב משתפשף חזק על הרגל שלך ואת המבט שלך רעב עלי ואת היד שלך שורפת על הלחי שלי ואז על השיער שלי והדמעות נוזלות ממני ואני כמעט גומרת אבל אתה אומר לי לא, כי לא
וזה באמת כואב לי בכוס ובלב ובגוף והדמעות מתחילות לבוא גם לכאן לפגישה הזאת שאני כבר לא זוכרת על מה היא, ואני בולעת אותן לתוכי ונושמת עמוק ומצמידה את הרגליים חזק כדי שהכוס שלי ירגע כבר
ואז ממשיכה לדמיין
כי אני צריכה ורוצה וצריכה עוד מזה
ממך ומהכואב שלך
ושלא יגמר אף פעם, בבקשה
את כל הזמן מידי מוגזמת מידי רעבה מידי צריכה מידי חופרת מידי מרגישה מידי סוערת מידי כואבת מידי משוגעת מידי נרטבת מידי בוכה מידי זקוקה מידי כותבת מידי פתטית הכל מידי
איך אפשר להיות קצת פחות
להנמיך את הווליום שלך
לנרמל את המשוגעת שבך
להשתיק את הרעש ממך
להשקיט את הסערה שאת
להרגיע את ההצפה שהיא את
פשוט להיות קצת פחות אני
אפשר?
כי אתה פחות כאן ויותר שם והגעגוע אליך ממלא את הכל והחוסר בך מוחשי עד שאני כמעט יכולה לגעת בו והמחשבות שלי נעות במעגלים סביבך והצורך בך בוער כמו אש קטנה גדולה בבטן שלי
ואני מדמיינת אותך עם לבן בבית כנסת קצת מתפלל והרבה חושב ואז עורך את השולחן ומזמזם שיר שנתקע לך (אולי מהתפילה או זה ששלחתי לך אתמול לכבוד שבת) ואז אתה עושה קידוש עם הקול החם והמרגיע הזה שלך וכשאתה מסיים אתה מחייך לאשתך ומלטף לה את הלחי והיא נמסה לתוכך ואחרי האוכל אתה משחק עם הבנות על השטיח והשמחה שלהן ממלאת אותך ואתה מסתכל עליהן במבט אוהב ויש לך שקט בלב
וזה גם מרחיב לי את הלב ועושה לי נעים כי השקט שלך ממלא אותי והלב שלי רגוע ונושם כי המקום שלי אצלך הוא רק שלי וזה מרטיב אותי מבפנים
אבל זה גם כואב כי הלב שלי תמיד רוצה עוד ממך והקנאה שלי שורפת והרעב שלי גדל ומתפשט בתוכי והכוס שלי רטוב ואני מתאפקת חזק לא לגעת בי למרות שבא לי
לגמור על הכאב של הגעגוע והצורך והחוסר ועליך
או בעצם, להישאר רטובה וצריכה וכמהה ונזקקת
עד שתחזור
כי זו המהות שלך כרגע. את צריכה כאב ולא רוצה כאב ומכאיבה לעצמך והכאב מטהר אותך ועושה לך שקט אבל גם לוקח אותך אל הקצה.
כאב זה מי שאת
אני עדיין לא מצליחה להבין איך זה, שאתה יודע לראות לי הכל, את המקומות שעוד לא פגשתי בעצמי ואת כל המילים שאף פעם לא אמרתי ואת הסודות שאני מסתירה אפילו ממני ואותי את כל כולי
זה כאילו שהמבט שלך בתוכי והוא מרגיש ומבין מה קורה לי בלב ובגוף ויודע להפוך את זה למילים אמיתיות ויפות
וכשהמילים שלך נולדות הן נוגעות לי בפנים ולוקחות אותי לטייל בכל המקומות האלה שלא ידעתי שיש בי ונותנות לי מקום להיות בו ומחבקות אותי גם בתוך השחור הכואב הזה שנמצא בתוכי
וזה גם מפחיד וגם משקיט וגם מסעיר וגם חשוף וגם מאיר וגם מרטיב וגם מכאיב אבל הכי מהכל, זה לא לבד
זה שלם וזה איתך וזה לדעת שאפשר, כי הידיים שלך מחזיקות אותי חזק ולא עוזבות ולא נותנות לי ליפול
ועכשיו בא לי (להמשיך) לגלות אותי
את הכאב, את מי שאני
