כי אתה פחות כאן ויותר שם והגעגוע אליך ממלא את הכל והחוסר בך מוחשי עד שאני כמעט יכולה לגעת בו והמחשבות שלי נעות במעגלים סביבך והצורך בך בוער כמו אש קטנה גדולה בבטן שלי
ואני מדמיינת אותך עם לבן בבית כנסת קצת מתפלל והרבה חושב ואז עורך את השולחן ומזמזם שיר שנתקע לך (אולי מהתפילה או זה ששלחתי לך אתמול לכבוד שבת) ואז אתה עושה קידוש עם הקול החם והמרגיע הזה שלך וכשאתה מסיים אתה מחייך לאשתך ומלטף לה את הלחי והיא נמסה לתוכך ואחרי האוכל אתה משחק עם הבנות על השטיח והשמחה שלהן ממלאת אותך ואתה מסתכל עליהן במבט אוהב ויש לך שקט בלב
וזה גם מרחיב לי את הלב ועושה לי נעים כי השקט שלך ממלא אותי והלב שלי רגוע ונושם כי המקום שלי אצלך הוא רק שלי וזה מרטיב אותי מבפנים
אבל זה גם כואב כי הלב שלי תמיד רוצה עוד ממך והקנאה שלי שורפת והרעב שלי גדל ומתפשט בתוכי והכוס שלי רטוב ואני מתאפקת חזק לא לגעת בי למרות שבא לי
לגמור על הכאב של הגעגוע והצורך והחוסר ועליך
או בעצם, להישאר רטובה וצריכה וכמהה ונזקקת
עד שתחזור